דמיינו מועדון לילה, מוזיקה רועשת וקבוצת ואנשים מקובצים זה לצד לזה, מדברים בקול רם או אפילו צועקים; אם קר בחוץ, הדלתות והחלונות נסגרים חזק והחימום מודלק  או אם חם בחוץ, הכל סגור והמזגן ממחזר את האוויר.
זה, לדעתו של המדען דונלד מילטון, המצב המושלם להפצת וירוס הקורונה. ע"פ מילטון, "לא רק בני אדם הינם פוטנציאל העברת הנגיף ישירות מאחד לשני בטיפות הקטנות שכולנו מרססים במידה כזו או אחרת בזמן דיבור, אלא שהטיפות הקטנות הללו עולות לאוויר שם והן יכולות להתחיל לרחף, לפחות זמן מה ולהדביק "עצמאית". מילטון, פרופסור לבריאות סביבתית מאוניברסיטת מרילנד, המתמחה בחקר העברת נגיפים, הוא הגורם המוביל של קבוצת מדענים שהעבירה במהלך היממה דרישה המערערת את התודעה הרווחת ברוב הממסד הרפואי בעולם ובאירגון הבריאות העולמי בפרט בנוגע לפירוט העברת הנגיף.

המגפה העולמית של נגיף הקורונה מלווה באופן גלוי את מדינות מערב כבר מזה כחצי שנה לפחות. בשבועות הראשונים אב"ה (אירגון הבריאות העולמי) טען כי הווירוס עובר באמצעות רוק שנדבק למשטחים ומועבר דרכם ודרך מגע ישיר בין בני אדם - או בדיבור או בהתעטשות.
לפחות 3 כללים אוניברסלים הפכו למוסכמה  של התגוננות בסיסית מולה: ריחוק חברתי, שימוש בסבון מחטא לידיים ועטיית מסיכות בכל מפגש אנושי. אבל מה קורה כשהתארגנות של 239 מדענים מ-32 מדינות בעולם טוענת כי הנגיף נישא עצמאית באוויר ?– קבלה של עמדה זו יכולה ברמה התיאורטית לשנות באופן גורף את תפיסת ההתגונות מול הנגיף, כולל בהחסרה או הוספה של שלושת כללי הברזל המוסכמים עד כה.

כזכור, כבר בתחילת חודש אפריל פירסם מגזין הבריאות נייצ'ר כי קיים ויכוח ער בין מדענים שאינם מצליחים להגיע להסכמה בסוגיית תנועה של הנגיף באוויר ללא מעורבות ישירה של חולה המתעטש או משתעל.  ביממה האחרונה, מתברר שהמחנה הטוען שהנגיף הוא אכן Air Born  צבר כבר מסה מסיבית של כאמור, 239 חוקרים שחתמו על מכתב המופנה לאירגון הבריאות העולמי הדורש ממנו לפרסם כי הוירוס נישא עצמאית באוויר.
קבלת עמדה זו כלשונה, יכולה להניע את כל מערכי הבריאות בעולם ובמערב בפרט לשני קטבים שונים, החל מהגברת המגבלות ועד הקוטב השני, "הרמת ידיים" לאור מסיביות הגורפת של האיום, חזרה לתיאוריות בעייתיות כגון"חיסון העדר", שכזכור שאומצה בחודש הראשונים של השנה, ע"י מדינות שבדיה ובריטניה, ובינתיים נזנחה לאחר שהוכרזה ככשלון.




ארגון הבריאות העולמי


על המחקר ותגובתו הצפויה של ארגון הבריאות העולמי

במחקר   המדענים טוענים כי הנגיף כאמור לא נישא רק בכדוריות רוק, אלא מסוגל לעבור מרחקים ארוכים יותר – אפילו למרחק של חדרים שלמים. זה הבדל מהותי שגם באב"ה מודעים לו. העניין הוא שברגע שהווירוס נישא באוויר, אי אפשר לדעת כמה זמן הוא "מרחף", אבל גם אי אפשר לדעת עד כמה הוא מדבק.  לטענת גורמים שונים: בארגון הבריאות העולמי קיבלו את המחקר וצפויים להתייחס אליו, ואף קיימת סבירות שכבר בימים האחרונים ישנו את הפרוטוקולים. בעבר אמרו בארגון כי הם "ממשיכים כל העת לבחון מחקרים על האופן בו מועברת המחלה".

שיח על המכתב ותוכנו

מילטון, אומר "נראה כי מושג הריחוף באוויר טעון ומאיים, וההתנגדות  של הממסד הרפואי לשימוש בו הוא קודם כל חשש לזריעת בהלה וגם ייאוש אצל הציבור אמר מילטון שעלול לחוש שאין לו באמת דרך להתגונן.

"ההנחיות הנוכחיות של גופים בינלאומיים ולאומיים רבים מתמקדות בשטיפת ידיים, שמירה על התרחקות חברתית ואמצעי זהירות כמו  העברת רסיס רוק", כתבו במכתב שפורסם בכתב העת הרפואי Clinical Infectious Disease "מחלות קליניות מדבקות"
"מרבית ארגוני הבריאות הציבוריים, כולל ארגון הבריאות העולמי, אינם מכירים רשמית ב"ריחוף הנגיף" . אנחנו לא חולקים על כך שנטילת ידיים, וריחוק חברתי הם אמצעים חיוביים להקטנת הדבקה,  אך לדעתנו, אין די בכדי לספק הגנה מפני מיקרו-טיפות נושאות וירוסים ששוחררו לאוויר על ידי אנשים נגועים, ושוהות באוויר עצמו "הוסיפו.

מילטון עם טיפים מעשיים: 
בעת תנועה כגון רכבים ציבוריים, מילטון ממליץ לוודא תמיד על חלונות פתוחים, וכך שהמזגן בין על קירור או חימום יעבוד על החדרת אוויר חיצוני ובשום פנים לא להפעיל את המזגן על מחזור של אוויר קיים.
"בבנייני עבודה של משרדים, מוניטורים של פחמן דו חמצני יכולים לעזור למנהלים לדעת אם האוויר מתרענן כראוי" מוסיף מילטון. בחוץ באזור עירוני, הוא אומר, רמות הפחמן הדו חמצני הן כ -350 חלקים למיליון באוויר. נשימה בנשיפה נושאת כ 38,000 חלקים למיליון של פחמן דו חמצני. בתוך הבית,   אם האוויר מכיל 1,000 חלקים למיליון פחמן דו חמצני או פחות, "זה מצב טוב", מסכם מילטון.