ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי, הודיע אמש כי המחוז נמצא כפסע מהגעה לקו האדום בגרף הצבעים הנע מירוק לאדום המהווה את אסטרגיית החזרה לשגרה שלו במסגרת המאבק לצמצום התפשטות נגיף הקורונה. כרגע המחוז נמצא בקו הכתום, והמשמעות של מעבר לאדום, הינה מדיניות סגר מוחלטת.
"תנו לי לספר לכם את החדשות הרעות - מעולם לא היו לנו כל כך הרבה תושבים שנדבקו בקורונה, לא הייתה כמות תוצאות חיוביות יומית שכזאת, ויותר מהכל, לא היו כל כך הרבה מאושפזים בבתי החולים".
דבריו של גרסטי הגיעו על רקע הודעת מושל קליפורניה, גאווין ניוסאם על החרפה משמעותית בהגבלות. ניוסאם הנחה את כלל המחוזות שלא להתיר לעסקים להכניס לקוחות לשטחם וכן ב-30 מחוזות ובהם לוס אנג'לס, לעצור באופן מידי את פעילות חדרי הכושר, מספרות ומכוני טיפוח, בתי תפילה, משרדים שאינם חיוניים ומרכזי קניות.
בנוסף הוא הורה על סגירה גורפת ברחבי המדינה של כל הברים, בתי הקולנוע, מוזיאונים, גני חיות, בתי קזינו וכן עצירת אירוח סועדים במסעדות. ניוסאם הסביר כי הצעדים הנוקשים ננקטו כתוצאה מעלייה במספר נדבקי הקורונה ובתוכם זינוק בכמות המאושפזים.
"30 המחוזות נמצאים כרגע תחת פיקוח שלנו ומהווים 80 אחוז מקליפורניה כולה", אמר ניוסאם והוסיף כי הוא מעריך שמחוזות נוספים יצטרפו לרשימת ההגבלות.
לדבריו, עד שימצא חיסון או טיפול יעיל לקורונה, המדינה תאבק בצמצום התפשטות הנגיף ולכן על התושבים להסתגל לנהלים החדשים והמשתנים.
בין 30 המחוזות בהם הוחרפו המגבלות נמצאים כאמור, לוס אנג'לס וכן ריברסייד, אורנג', ונטורה, סנטה ברברה, קולסה, קונטרה קוסטה, פרזנו, גלאן, אימפריאל, קארן, קינגס, מאדרה, מארין, מרסד, מונטריי, נאפה, פלאסר, סקרמנטו, סן בניטו, סן ברנרדינו, סן דייגו, סן חוקאין, סולאנו, סונומה, סטניסלאוס, סוטאר, טולארה, יולו ויובה.
יש לציין כי מסעדות תוכלנה לארח לקוחות בשולחנות שמחוץ לבית העסק והדבר נכון גם לברים שמגישים אוכל בנוסף למשקאות.
רואים עין בעין. מושל קליפורניה, גאווין ניוסאם (משמאל) וראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי
בנאומו הצדיק גרסטי את מדיניות המושל, כינה אותה כצעד נכון והבהיר לציבור כי היא תחול באופן מידי על מחוז לוס אנג'לס: "אל תארחו מסיבות ואל תשתתפו בהתקהלויות. אין להתייחס למצב הנוכחי כאל חופשת קיץ. הנגיף אינו יוצא לחופשה וכך גם אנחנו".
בהמשך ביקש ראש העיר לפנות גם למגזר הכלכלי והסביר כי הוא מבין לחלוטין את התקופה הקשה שעוברת על בעלי העסקים והשכירים. גרסטי אף השווה את המאבק בקורונה לאתגרים היסטוריים בהם התמודדה ארה"ב, כמו מלחמות וימי העבדות.
"אנו מסוגלים לבצע הקרבה קטנה זו ולחבוש מסכות, לשטוף ידיים ולשמור על נהלי הריחוק חברתי. במעשים אלו, נתקרב ליום בו תלמידים יוכלו לחזור לבתי הספר, והכלכלה תשגשג מחדש", אמר ראש העיר והבטיח כי "לוס אנג'לס לא תחדול מלעבוד עבורכם, אין לי שום ספק שנעבור זאת ביחד, אולם כעת על כל אחד למלא את חלקו".
ביום שני דווח בלוס אנג'לס על 2,593 מקרי הידבקות חדשים ובהם עלייה של כ-50% במספר המאומתים בני 18 עד 40.
נכון לכתיבת שורות אלו, כמות המאושפזים ברחבי המחוז עומדת על 2,103 בני אדם, אך הנתון המטריד מכולם הוא שלדברי הרשויות, נותרו רק 766 מיטות פנויות בבתי החולים.
בתוך כחודש, עלה מספר המאושפזים בטיפול נמרץ מ-397 ל-565, וכעת נותרו 141 מיטות טיפול נמרץ בלבד. למרות זאת, יש לציין כי ככל שכמות המאושפזים בטיפול נמרץ עולה, כך גם עולה היצע המיטות. הסיבה לכך היא תוספת מלאי מיטות שהוזמן על ידי הרשויות והוכנס לשימוש בבתי החולים.
וכן למעשה טמונה הסוגיה, האם הטלת המגבלות הקשוחות הללו, אכן מהווה את התגובה הנכונה?
עד לפני שבוע, נדמה היה שבסקאלה בין מדינת ישראל שהכריזה על מדיניות סגר חסרת היגיון ביחס לכמות המאושפזים והמונשמים אל מול מספר התושבים, ובין פלורידה בה קיימת הפקרות מוחלטת בכל הנוגע למשמעת התושבים והקפדה על נהלי הזהירות, קליפורניה היוותה מעין אי של שפיות.
פתיחת העסקים המדורגת, לצד שמירה על נהלי הריחוק החברתי, נראתה כפיתרון שפוי להתמודדות מול נגיף אשר לא אמור להיעלם בשנה שנתיים הקרובות לפחות. גם אם ימצא חיסון, הדבר עלול לקחת זמן עד שיהיה אפקטיבי ולכן על כולנו נגזר לדעת כיצד לחיות עימו, תוך הפעלת שיקול דעת.
ואכן, נראה שצמד המילים "שיקול דעת" אבד לחלוטין השבוע בקרב מקבלי ההחלטות במדינת קליפורניה. הרי ברור היה שאם מחליטים על חזרה לשגרה, הדבר יהיה כרוך בעליה במספר הנדבקים אשר כידוע, רובו כלל אינו מפתח תסמינים אך למרות זאת מוגדר תחת קטגוריית "חולים". לכן, עולה השאלה, מדוע לא נערכו כראוי לתרחיש צפוי זה.
בנוסף, ככל שבודקים יותר, כך גם מוצאים יותר. לדוגמה, בתחילת ההתפרצות בחודשים מרץ אפריל, רשויות הבריאות במחוז לוס אנג'לס שיוועו להגיע ל-10 אלף בדיקות בשבוע. כיום המספר השבועי עומד על מעל 80 אלף כאשר היעד לשבוע הבא הוא כבר חציית 100 אלף.
שיעור התוצאות החיוביות בקליפורניה ובלוס אנג'לס, נע בין 7 ל-8 אחוז. אז נכון, ישנה עליה של כאחוז או שניים, אך כאמור, כך גם כמות הבדיקות. כ-5.5 מיליון בדיקות נערכו עד כה ברחבי קליפורניה, מתוכן אובחנו כתוצאות חיוביות פחות מ-330 אלף .
בל נשכח, לפני כחודש וחצי, בניגוד מפורש להנחיות שהגדירו התקהלות של עד 100 איש, אושרו בקליפורניה מחאות הענק בהן נכחו רבבות מפגינים בעקבות פרשת מותו של ג'ורג' פלויד, על ידי אותן רשויות שכעת "מענישות" אותנו.
במובן מסוים, ניתן לומר שההגבלות החדשות נעשות בעיקר מפאת אוזלת ידן של הרשויות לבצע טיפול כירורגי מדויק כנגד המגיפה, ויש כאן הכנעות להיסטריה חסרת פשר.
הרי ניתן להבין את סגירת המועדונים, אולם מה ההיגיון מאחורי מניעת כניסת סועדים למסעדות או אימון בחדר כושר? כותב שורות אלו נכח בשני עסקים שכאלה, אשר הקפידו במיוחד על היגיינה, צמצום המבקרים ושמירה על נהלי הריחוק החברתי ולמרות זאת נענשו. מתי שמענו על אדם שנדבק בנגיף בזמן שהותו במסעדה משולחן סמוך שמאחוריו?
בחודשים האחרונים, הרשויות בקליפורניה התפארו כי יש בידן מעל 11 אלף מכונות הנשמה ואף ויתרו על שירותי אוניית בתי החולים תוך הצהרות כי ביכולתן לעמוד במספר המאושפזים. בנוסף, ניוסאם גם הציע סיוע למדינת ניו יורק, צעד בהחלט מבורך, אך לא מובן כעת מה השתנה.
גרף חתך גיל המאושפזים בשבוע שעבר במחוז לוס אנג'לס
מבחינת נתונים, במדינת קליפורניה חיים מעל 40 מיליון תושבים, מתוכם ישנם נכון לעכשיו 1,833 מאושפזים בטיפול נמרץ. האם אלו לא מספרים שמדינה כה מתקדמת לא יכולה להערך אליהם ולדעת כיצד לחיות עימם?
עד כה, מתחילת התפרצות המגפה אובחנו ברחבי קליפורניה 335,170 נדבקים בנגיף הקורונה, מתוכם 7,103 תושבים הלכו לעולמם. כל מקרה מוות הוא עולם ומלואו אך מתוך כמות הנדבקים, ברור שרובה כבר אם החלימה אם בכלל חלתה.
גם בלוס אנג'לס המצב לא שונה. 565 מאושפזים בטיפול נמרץ מתוך אוכלוסיה של מעל 10 מיליון תושבים. עד כה נדבקו ברחבי המחוז 136,384 בני אדם, ושוב, רובם החלים אם בכלל חלה.
למרות העלייה בכמות המאושפזים הצעירים, הם עדיין מהווים כשליש מהמספר הכולל שרובו כידוע מכיל אוכלוסיה מבוגרת וכזאת שבסיכון. אין זה אומר שניתן לזלזל בנגיף הקורונה. מדובר במחלה קשה וקטלנית, שמדבקת מאוד ועדיין לא נמצא לה טיפול ישיר וחיסון, אבל כן צריך לדעת כיצד להתנהל עימה ומה המחיר שיש להקריב עבורה בשנים הקרובות.
הפיתרון היחיד הינו הפעלת שיקול דעת, הן מצד הציבור והן מצד הרשויות. ברור שלא נוכל לנצח להסתגר בבתים ולמנוע מעצמנו חיי שגרה. זה לא נכון בריאותית ובטח שלא כלכלית. בחודשים מרץ-אפריל מדובר היה בנגיף לא מוכר ותרחישי האימה הביאו להבנה והכלה בקרב הציבור כי הסגר מוצדק וכי כך יש לנהוג. לא נראה שזה המצב הפעם, במיוחד לאור העובדה שנדמה כי מימד שיקול הדעת אינו מתפקד כראוי בקרב בכירי הרשויות.
"אין מה להיות מודאג מגל נדבקים של אנשים שהם בריאים, כלומר לא פיתחו תסמינים והם רק נהיו חיובים לנגיף", אמר בחודש שעבר ד"ר גיל הררי, אפדמיולוג, מומחה לניתוח נתוני מגפות, בריאיון לתכניתו של אמנון לוי בערוץ 13, שטוען כי צריך להכניס לקריטריון החולים, רק את אלו שחולים באמת ולא כל נבדק עם תוצאה חיובית. לדבריו, כ-80 עד 90 נדבקים מתוך מאה כלל אינם חולים והחשש שאנשים שלא פיתחו תסמינים יהיו לבסוף מונשמים (המדד האמיתי למשבר רפואי) אינו קיים.
"יש כאן וירוס, הוא מתנהג התנהגות טבעית, אנשים נדבקים אך עובדתית לא קורה להם כלום. כעת הם אפילו לא מפתחים את הסימפטומים הקלים, כך שלא מובן לי איך אפשר להכנס לפאניקה".
אמנם ד"ר הררי התייחס למצב בישראל, אולם תפיסתו רלוונטית גם ברמה הגלובלית שכן ברחבי העולם, צמד המילים 'הגל השני' הפך לדומיננטי מכולם בהקשר המגפה.
הפאניקה אליה נכנסו מקבלי ההחלטות במחוז אינה מובנת. במקום להתמקד בהגברת הקיבולת בבתי החולים והחמרת הנהלים במקומות המהווים קיני הדבקה, הם הטילו גזירות גורפות שעלולות להביא לשיתוק הכלכלה ולגרום להעצמת אחוז החולי והתמותה כתוצאה מכך. האם עלות הבאת מיטות נוספות יקרה יותר מעצירה כמעט מוחלטת של הפעילות במשק?
לא ברור אם בשיקולי עלות מול תועלת, מדיניות הסגר שלא הוכיחה עצמה בתחילת הדרך, תוביל לפיתרון הקסמים כעת. נותר רק לקוות כי בתקופה הקרובה ימצא האיזון בין חזרה הדרגתית לשגרה לבין הקפדה בעלת היגיון על נהלי הזהירות.
