נדמה שרבים מאיתנו נשאבים במהלך שנות חיינו לשגרה יומית המוקדשת בעיקרה לשעות גדושות בעבודה, אשר מלווה בלא מעט רגעי עומס, דאגה, ובעיקר תחושה שהיא משתלטת על חלק ניכר מזמננו תוך שאנו משתעבדים אליה ומקריבים מחיר כבד עבורה, בדמות ויתורים על הנאות וחלומות.
יניב (ג'וני) זילברברג, סירב להכנע למוסכמה זו ופיתח אורח חיים המאפשר לו להסב הנאה מעשייתו המקצועית המתמזגת ומשלימה אותו ביישום מגוון שאיפות בחייו, ובכך מאפשרת לו להיות טוב יותר בכל מטרה שהוא מציב לעצמו.
זילברברג, בן 43, הוא איש עסקים אמיד ומצליח, בעלים של מספר חברות משגשגות בענף ההום אימפרובמנט הפועלות ברחבי דרום וצפון קליפורניה, ממחוז לוס אנג'לס ועד לאזור המפרץ.
הוא מתגורר בבית יוקרתי בווסט הוליווד, אותו בנה מאפס ותיכנן את עיצובו בקפידה למידותיו.
כולם מכירים אותו בשם ג'וני, אולם מבחינת לקוחותיו שפוגשים אותו בשעות הבוקר, מדובר באיש עבודה רציני ומעונב, ולעומת זאת, עבור שאר מכריו, הוא דמות מוכרת בחיי הלילה בלוס אנג'לס וגם בעיר החביבה עליו, מיאמי, אליה הוא מגיע בתדירות גבוהה מידי שנה. כל זאת לצד חופשות ביעדים אקזוטיים ברחבי העולם, וקיום מסיבות ואירועים מושקעים בביתו המרהיב, שהפכו לשם דבר בעיר.
בשיחה עם מערכת היברו ניוז, מגולל ג'וני את סיפורו האישי על המסלול שעבר עד שהגיע למקום בו הוא נמצא כיום בקריירה, ומספק לא מעט תובנות על הדרך להצלחה ותפיסת העולם שגיבש בהתמודדות מול אתגרים ומכשולים שצצו במהלך חייו.
בוא נחזור שני עשורים אחורה. איך הכל התחיל?
במקור אני ממצפה רמון, שם העברתי את רוב הילדות שלי. אחרי הצבא עברתי לאילת ואחרי מסלול בו עבדתי והתקדמתי במגוון תפקידים בתחום המלונאות, בתחילה במלון המלך שלמה כמלצר, ובהמשך אחראי משמרת, מנהל שירות חדרים ומנהל אירועים, קיבלתי הצעה לעבור לרוייאל ביץ' ומשם לנהל את בר-מועדון המאנקיז.
בתקופה ההיא, תחילת שנות האלפיים, זה היה המקום הכי חזק בעיר. כאלף איש בילו בו מידי לילה. תוך כדי העבודה הזאת, השתלבתי בעוצמה בענייני הניהול ובמקביל, גם בכל הקטע בהתנהלות מול בחורות וסלברטיז. הייתי בסך הכול בן פחות מ-25 אבל עם המון כוח בידיים.
הכל הלך מצויין עד שבחורה שעבדה אצלי, התחילה לשחק איתי משחקי כוח מאחר שהיא יצאה עם מישהו שהיה מעלי בהיררכיה של המלון. שיחררתי אותה ואז בתגובה התחילו לעשות לי חיים קשים בעבודה.
כשמלאו לי 25, ביום ההולדת, קיבלתי מה שנקרא "סיבוב" ואמרתי לעצמי, 'בוא נגיד להם שלום'. זו הייתה החלטה בין רגע, לא היו לי שום תוכניות. אחי התגורר אז בניו יורק ועבד במובינג וטסתי להצטרף אליו.
עבדתי שם בתור מלצר במסעדה. הרווחתי 30 עד 50 דולר ביום והכינוי שלי היה 'פאפי. האנגלית שלי לא הייתה ברמה של היום. זה לא היה קל. לאחר מכן הזדמנה בפני עבודה חדשה בתור מנקה שטיחים. בעבודה הזאת נפתחה לי דלת, הבעלים נדלק עלי. התחלתי לקבל לידים טובים להרוויח סכומים מכובדים.
הרווחתי 30 אחוז על כל מכירה, מכרתי בכמויות, ואז אמרתי לעצמי 'תשמע, יש לך את זה'. המכשול היחיד היה השם שלי. אמריקאים התקשו לבטא את המילה 'יניב' וחבר שהיה איתי אמר לי 'תאמין לי, אתה ג'וני' ומאז השם הזה נתפס.
זה הגיע למצב שהאחים שלי ואפילו אמא שלי קוראים לי ג'וני, אז אני ג'וני. אחרי תקופה בניו יורק, לאחי נמאס מהקור והציע לי לעבור לקליפורניה. זרמתי. לקחנו את האוטו ונסענו לחוף המערבי. גם בלוס אנג'לס המשכתי כמנקה שטיחים וספות. זה מה שידעתי לעשות.
הרווחתי 3-4 אלף דולר בחודש, מקסימום 6 אם היה חודש טוב. למרות שמכירות זה מקצוע מאוד קשה, לי זה הרגיש קל.
בהמשך החלטתי שאני חוזר לארץ כדי ללמוד. כבר הזמנתי כרטיס טיסה ואז לפתע אני מקבל בדואר מכתב המבשר לי שאושרה לי ויזת סטודנט לגביה הגשתי בקשה מספר חודשים לפני כן. חשבתי לעצמי, 'טוב, כנראה שאלוהים רוצה שאשאר פה, אז נשארתי.
זמן קצר לאחר מכן, אחי פנה אלי, סיפר לי שהתחיל לעבוד בתחום ההום אימפרובמנט והציע לי להצטרף כי לדעתו זה יתאים לי מאוד.
כאן למעשה התקדמת לשלב המשמעותי בחייך
נכון. נכנסתי להום אימפרובנט בתקופה החזקה של הענף, זה היה בשנת 2003 ופתאום אחרי שנה זה התחיל "להיתפס" אצלי. אני ילד בן פחות מ-30 שמרוויח סכומי עתק ולא יודע בדיוק מה לעשות עם הכסף. פשוט חי את החיים בל.א.
הכסף שינה אותי מאוד כי זה נתן לי המון כוח. לוקח זמן ללמוד איך להשתמש בכוח הזה. יש אנשים שמשתמשים בו לטובה ואחרים לרעה. אני חושב שכסף גורם לך להעצים את מי שאתה. אם אתה נדיב, אז תהפוך לסופר נדיב, אם אתה לארג', אז סופר לארג', או לחילופין, אם אתה קמצן, אז סופר קמצן ואם אתה 'חרא' אז סופר 'חרא'.
שנתיים לאחר שנכנסתי לתחום, פתחתי חברה שהצליחה יחסית די מהר. העסק היה מאוד ריווחי ותודות לכך ביליתי וטיילתי הרבה. חייתי את החיים בסרט. גם בתקופת המשבר הכלכלי ב-2008, למזלי אני ואחי השתתפנו בתכנית טלוויזיה שעסקה בשיפוץ בתים והרימה אותנו עוד יותר.
כלומר, בזמן שכולם קרסו, קיבלנו חשיפה גדולה בתכנית, ואנשים בעלי ממון, פנו אלינו לעבודות. כך שלמעשה, לא סבלתי הרבה באותה תקופה, היא בסך הכול הייתה בסדר גמור עבורי.
בית החלומות היוקרתי שבנה בווסט הוליווד
אז אם הכל היה בסדר, למה לא הסתפקת במצב הקיים?
כי ככל שחלף הזמן, רציתי להשתפר יותר ויותר בתחום המכירות. העמקתי בגישת ה-NLP (שיטה המציעה מגוון טכניקות ומיומנויות פסיכולוגיות שמטרתן יצירת השפעה ושינוי במחשבות, רגשות והתנהגויות). אחר כך למדתי בבית ספר להיפנוזה והעמקתי עוד יותר ב-NLP. נסעתי להרבה קורסים, ובהם של מי שפיתח את אותה גישה.
אני תולעת ספרים, אוהב לקרוא המון ואין אצלי יום בלי מינימום של שעתיים שלוש קריאה רצופה. כל בוקר כשאני קם, אני לא יכול לשבת בלי ספר מול הפנים ויש לי יכולת מעולה לזכור, כלומר אני קורא וזוכר את מה שקראתי. בנוסף, אני מסוגל גם לקרוא מספר ספרים בו זמנית. אני מתמרן בין ספר אחד לאחרים וחוזר אליו במקביל.
הקורסים, הספרים וגם החיבה לרדיפה אחרי בחורות, כל אלו גרמו לי להיות סיילזמן יותר טוב. בזכות זה, אתה לומד כיצד להצליח ולהיות טוב במה שאנחנו קוראים לזה בארץ 'קשקש'. זה הופך אותך לשנון ושולף מילים מהר, עם בחורות וגם עם לקוחות, ובמקרים שמישהו מתקיל אותך בבעיה ואתה יודע ישר איך להגיב.
אני גם קורא אנשים בצורה יותר טובה. מהנקודה הזאת, התפתחתי יותר ויותר, והרחבתי אופקים גם בפן העיסקי.
התחלתי ללמוד עסקים והתנהלות פיננסית. לדעת כיצד הכלכלה פה עובדת. הוצאתי רישיון בנדל"ן והמשכתי ללמוד עוד. החל מהשלב הזה ועד היום, אני פשוט לא מפסיק לפרוח. אמנם הרבה אנשים חושבים שאני PARTY BOY אבל האמת היא שאני עובד כמו מכונה וחושב כיצד להתקדם, להצליח ולהרוויח כמה שיותר.
זה לא שאני רודף בצע, אני רוצה לעשות כסף כי יש לי מטרות להמשיך ולגדול. אחד מהדברים שהכי נגעו בי במהלך הלימודים בתחום הפיתוח העצמי היה המשפט 'אם אתה לא גדל, אתה מת'. כל בן אדם חייב לצמוח ולשמחתי אני כל הזמן בצמיחה ומגבה אותה כלפי מעלה אבל אני לא רק צומח אלא גם מצמיח את אלו שקרובים אלי כדי שגם הם יצליחו. זה נותן לי סיפוק מטורף.
"קיבלתי "סיבוב" והחלטתי ליהנות כמה שיותר". אירוע שגרתי בביתו של זילברברג
בתקופה האחרונה עושה אצלך רושם שגם הבילויים התגברו
לפני 3 שנים הרחבנו את העסקים גם לצפון המדינה באזור סן פרנסיסקו. החברה שפתחנו שם בשותפות אני ואחי, התחילה "להתפוצץ" ולהרוויח סכומים גבוהים מאוד. באותו זמן, מלאו לי 40, קיבלתי "סיבוב" והחלטתי ליהנות כמה שיותר.
התחלתי לבנות את בית חלומותיי ובמקביל לצאת ולבלות הרבה. טסתי למיאמי בממוצע 15 פעמים בשנה. בזבזתי שם סכומי עתק על בילויים. בנוסף, טיילתי מסביב לעולם, בין היתר ברוסיה, אוקראינה, תאילנד ועוד.
בזמנו אבא שלי היה חולה, הוא נפטר לפני שנה וקצת. טרם פטירתו, הוא זה שעורר אצלי את המודעות שיכולים לקחת ממך את הכול בחיים, חוץ מדבר אחד – הזכרונות והחוויות שלך. הדבר הזה תמיד ליווה אותי.
יש אנשים בלוס אנג'לס שחושבים שהם עובדים של העסק שלהם. כלומר, הכול סביב הביזנס. אני סירבתי לקבל את התפיסה הזאת ואמרתי לעצמי שהעסק הוא מה שישרת אותי. הוא אמנם הבייבי שלי אבל הוא נועד כדי לספק את הצרכים שלי ולא ההפך.
אני כמובן יודע כיצד להתנהל ולעבוד איתו ואיך לגרום לו לפרוח אבל אם חלילה קורה בו משהו, אני יכול לנהל אותו מכל מקום בעולם, על הצד הטוב ביותר כי ככה בניתי אותו.
הרבה אנשים לא יעזבו את העסק שלהם עבור שום דבר בעולם. הם יאבדו את הקשר עם האנשים הקרובים, המשפחה, עם בת או בן הזוג ועם ההורים בגלל העסק. לי זה לא קרה ובחיים לא יקרה. כי לא משנה מה יהיה בחיים, העסק הוא בסך הכול נגזרת שלי ולא ההפך.
הוא האמצעי ולא המטרה. זו הראייה שלי.
"אני עובד הכי קשה עכשיו, אבל כל זאת תוך שאני שומר על אורח חיים מלווה בשפע, במסיבות, בחיים טובים בהם אני לא חוסך מעצמי שום דבר"
מה היעדים להמשך הדרך?
המטרה היא לפרוח, לאן? אני לא יודע במדויק, כמה שיותר גבוה. לא מעט אנשים אומרים שאני יותר מידי שאפתן או ראוותן שיורה לשמיים. שואלים אותי לאן אתה רוצה להגיע? למאה מיליון, למיליארד דולר?
התשובה שלי היא שאני רוצה להגיע הכי רחוק שיש. אפשר להסתפק ב-10 או 15 מיליון דולר ולחיות חיים מצויינים אבל אם אתה נשאר במקום שנוח לך, הנוחות הזאת תהרוג אותך. אתה תקרוס שם ודברים רעים עלולים לקרות לך.
הכוונה היא שתפסיק לדאוג לעצמך, לגוף שלך, למוח שלך. אתה תהיה מה שנקרא 'חיה של נוחות'. אדם שחי ככה, נוח לו, יש לו את הפינה שלו, את החברה שלו, העבודה שלו. למעשה הוא בתוך קופסה קטנה ולא מסתכל מעבר אליה.
זה דבר שתמיד הייתי נגדו. אני לא מחפש נוחות. כמובן שכל אחד רוצה שיהיה לו נוח אבל ברגע שהנוחות נוגעת ופוגעת בי, אני עוצר אותה ובועט בה לכל הרוחות כי אני רוצה לעלות למעלה.
אחד הדברים הכי חשובים אצלי זה חברים. אין לי הרבה כאלו. יש לי חבר ילדות כמו אח בשם אופיר, שהגיע לפה במיוחד בעקבותיי ואת האחים הביולוגים שלי שגרים פה והם הכי קרובים אלי בעולם. אני מאוד סלקטיבי לגבי האנשים שמתקרבים אלי.
יש לי מטאפורה בנושא הזה שאם אתה זורק חתיכה של סטייק על הרצפה, כל הזבובים יבואו. זה הטבע של העולם ואי אפשר לכעוס על הזבוב שהגיע לרחרח סביב הבשר.
אתה צריך רק לדעת מי זבוב ומי באמת בא לאכול איתך את הסטייק כי הוא בן משפחה או חבר יקר לליבך. אני נתקל בהרבה זבובים ופשוט מחייך כי הם חושבים שבאו לקחת לי מה'סטייק' אבל באמת שזה לא מזיז לי.
זה דבר שמאוד חשוב עבורי כי יש הרבה אנשים שסבורים שהלארג'יות ואורח החיים שלי משקפים מעין פראייריות שכזאת שמייצרת תחושה של 'בוא ננצל אותו'. זה לא קיים כי אני יודע בדיוק מה אני עושה. כשמישהו עובר את הגבול טיפה יותר מידי, ברוך השם יש לי לשון חדה ואני אחתוך אותו לגזרים.
"בשלוש השנים האחרונות "נתתי בראש" וביליתי כמו שלא עשיתי כל החיים"
תוכל להצביע על הנקודות העיקריות שהובילו אותך להצלחה בקריירה?
יש ספר מאוד מפורסם של נפוליאון היל, בשם "חשוב והתעשר", שעוסק בשאלה מה ההבדל בין אנשים מצליחים לאלו שלא. העקרונות שלו בספר הם כל כך חזקים ונכונים ואחד הבולטים בהם נוגע לחוסר היכולת לבצע החלטה מהירה.
כשאתה נתקל בנקודה שצריך לקבל החלטה וכל בעל עסק מקבל החלטות כל יום, ההחלטה הכי משנית שעשית, לכאורה הכי לא חשובה שקיבלת, היא יכולה להיות זאת שתשנה לך את כל העסק. יותר מזה, אנשים שמפחדים מלקבל החלטה, הם בסה"כ פוגעים בעצמם.
אמנם הרבה פעמים אתה מחליט במהירות וגם פוגע בעצמך אבל מהות הטענה של היל היא שאנשים מצליחים מקבלים החלטה מהר מאוד וכשהם משנים אותה, עושים זאת לאט לאט. אלו שאינם מצליחים, מקבלים את ההחלטה הראשונית מאוד לאט ומשנים אותה במהירות.
זו אחת התפיסות שנגעה בי הכי הרבה. כלומר, אם יש לי רעיון ואני נדלק עליו, אני מסמן וי במוח ויוצר תכנית פעולה. לא פועל באימפולסיביות.
אני בודק כל תרחיש ומחשב מה עלול לא לעבוד. ברגע שנדלקו לי כל הנורות בראש שזה עובד, אני הולך על זה בכל הכוח ולא עוצר בעצור. כל מה שצריך לטפל בו מסביב, אני מבצע. מסמן לעצמי 'בוצע' על כך סעיף בצ'ק ליסט ורוב הפעמים זה אכן מצליח. אם יש טעויות כמובן שאני מתקן אותן בהמשך.
עקרון נוסף הוא אי דחיית דברים. ברגע שאני דוחה משהו, אני אוכל אותה. אם אני צריך לעשות משהו, אעשה אותו באופן מידי.
עקרון שלישי הוא פוקוס, מיקוד. אי אפשר אחרי לילה של טירוף ללכת לפגישה חשובה ב-8 בבוקר. הייתה תקופה שעשיתי זאת ופגעתי בעצמי. למרות זאת, הניסיון שלי לאורך השנים הפך אותי למעין טיס על אוטומט שהולך באופן הזה לפגישה ומצליח, אבל ללא ספק זה פוגע כי אתה לא בשיא יכולתך.
אם ניקח את זה לעולם הכדורגל, לא תצפה מכריסטיאנו רונאלדו לפני משחק בליגת האלופות שיבלה כל הלילה עד 4 בבוקר. זה מן הסתם לא יקרה. הבן אדם מקצוען עם שגרת יום מסודרת. כאמור, בעיקרון הזה נכשלתי בשלוש השנים האחרונות בהן ביליתי לא מעט.
זה דבר נורא להגיד כי הרבה אנשים נפגעו ומתו ממנה, אבל הקורונה היא אחד הדברים הטובים שקרו עבורי כי נתנה לי איפוס. זה כאילו שאלוהים בא ועשה לי ריסט. עצרתי את החגיגות, את המסיבות והבלאגן עם הנסיעות למיאמי, וכל מה שהתמקדתי בו היה נטו סביב העבודה.
מיקוד מוחלט על העסק וההצלחה. אני קורא, עובד לומד ומתאמן יותר. זו אחת הבריחות הכי גדולות מבחינתי. אחד המשפטים הגדולים שלמדתי בחיים זה שלכל דבר אין משמעות מלבד זו שאתה בוחר לספק לו.
אתה חייב ללמד את עצמך מה המשמעות שהעניין גורם לך ולקחת מתוך זה את הטוב ביותר עבורך, וזה נכון לכל דבר שקורה לך בחיים. כלומר, אם חלילה אירע לך משהו, אתה נותן לזה ישום אם זה טוב או רע. אם בחרת ברע אז השליליות מתלווה לזה, ואם בטוב, אז כמובן שלהפך.
אתן דוגמה מאוד קשה שקרתה לי לאחרונה. אמא שלי בבית חולים כרגע ואחים שלי מבוהלים מהמצב. לעומת זאת, אני חושב שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לה. מסובך להסביר כי זה עניין אישי אבל כאמור, לכל מקרה אני נותן את המשמעות שלו והגישה החיובית הזאת והאופטימיות מלווה אותי הרבה זמן ועוזרת לי בהרבה דברים בחיים.
כשאתה פותח עסק, צצות דאגות ויש אנשים שלא יודעים כיצד לאכול את הדאגות. הם לוקחים אותן באופן קשה ונפגעים מזה אפילו באופן פיזי. אפשר לראות את הקמטים בפנים, את השערות הלבנות. זה פשוט פוגע להם בחיים. כמובן שכולנו דואגים. היכולת ללמד את עצמך להתנתק מדאגה ולדעת שיהיה טוב, אז באמת יהיה טוב. ואם לא יהיה טוב, אז נלמד להסתדר עם זה.
הכלל הזה מנחה אותי לאורך כל הקריירה כי תמיד יש לי דאגות בעסק כמו למשל תביעות, בעיות עם לקוחות, פועל שנפצע. קורים כל כך הרבה דברים. אם אני אתן לכל הדאגות האלו ללכת איתי למיטה לישון, אני אמות מהר. כמו שאמרתי, הכסף הוא אכן מטרה אבל לא אסכן את הבריאות שלי עבורו. אני לומד איך לשתק את הדאגה ולחיות את החיים.
כל בעל עסק יודע שדאגות זה דבר הרסני וחשוב להסיר אותן על מנת להמשיך הלאה.
"חבר ילדות כמו אח". אופיר, ג'וני וארז השותף
היו לך קשיים בדרך?
בוודאי. עברתי לא מעט תקופות קשות במהלך הקריירה. נפרדתי משותף שהוא כמו אח, איבדתי את אבא שלי שהיה מאוד קרוב אלי. תביעות מצד לקוחות כשהשיא היה כשביליתי במיקונוס ולפתע קיבלתי הודעת עיקול של 700 אלף דולר.
בתקופת המשבר הכלכלי ב-2008, אמריקן אקספרס הודיעו לי אז על סגירה מידית של החשבון למרות שלא הייתה לי שום בעיה איתם. כשדברים כאלו קורים לי, אני אומר לעצמי 'אוקיי זה קרה, עכשיו מה אני יכול לעשות וכיצד עלי להתמודד עם זה'.
אם לא אלך לישון ואאבד שעות שינה בגלל זה, הלך עלי כי זה יהרוג אותי.
זה לדעתי מה שמבדיל בין איש עסקים מצליח לאלו שלא כי פשוט יש אנשים שלא בנויים לכך. זה לא כי הם אינם מספיק חכמים או אנשי מכירות טובים אלא שהם לא יכולים לקחת על עצמם בעלות של עסק מכוון שברגע שהם מתירים לאלמנט הדאגה לנחות עליהם, זה סרט רע.
אני לא חושב שיש משהו שצריך להתחרט עליו. ההצלחה מלווה בכישלונות. אי אפשר להצליח בלי להיכשל. רק ככה יודעים להגדיר הצלחה. מי שמצליח מבלי להיכשל הוא אינו מצליחן מבחינתי. לתפיסתי, מצליחן אמיתי הוא אחד שיודע "לאכול סטירות ולקבל אגרופים" ועדיין לקום מזה. יש כאלו שמקבלים את המכה, מקפלים את הבסטה וחוזרים לארץ או מחליפים מקצוע. חוסר ההתמדה הזאת היא דבר מכבה מבחינתי.
דבר נוסף שלמדתי על הצלחה קשור להרגלים. אם אני מדבר עם בן אדם, לפי ההרגלים שיש לו, אני יכול לדעת הכול עליו. לדוגמה, הוא יכול לבכות לי שהוא רוצה שיהיה לו גוף חטוב אבל אתה רואה אוכל פיצה בלילה ויודע שזה מקרה אבוד.
המשפט שמנחה אותי בחיים בנושא הזה הוא שכל מה שיש לך בחיים, הוא בזכות מי שאתה. אם אתה אוהב כסף והצלחה, סביר להניח שתגיע לשם. אם אתה אוהב מערכות יחסים, אתה תתאהב. כל מה שיש לך זה בשל מי שאתה ורק בזכותך ובאשמתך.
אני באמת מאמין שאתה מושך אליך את מי שאתה. למשל, אם יש לך חבר שעשה לך קטע. אתה זה שמשכת אותו איכשהו לעשות לך את זה. זה לא שהוא בן אדם רע שקם בבוקר ואמר לעצמו 'בוא נדפוק את ג'וני', אלא משהו בג'וני לא בסדר שמשך אליו את הסיטואציה.
ההבנה הזאת גורמת לי לעכל את החיים בצורה הרבה יותר קלה כי אני אומר לעצמי, 'אוקיי, זו הייתה בחירה לא נכונה. בוא נראה מה עשיתי ומהנקודה הזאת אני מתקן את עצמי כי אני זה שמושך אלי את האנשים שנמצאים אצלי בחיים'. אני מושך אלי לפעמים אנשים שהם נצלנים אבל זה שלא שהם יוצאים עם החלטה של לנצל אותי אלא אני זה שפותח להם את הדלת לכך. זה לא אשמתם וגם לא אומר שזה אשמתי אלא אני פשוט מתקן את זה.
"יצאתי עם בחורות שבעבר אף אחד לא היה מאמין לי שאצא איתן". אינסטגרם: @jonathanzilb
אני קורא כל יום. באוטו אני לא מקשיב למוזיקה אלא קטעי היפנוזה עצמית והשפעה על התת מודע. אני גם צורך מידע ומסמן לי חלקים חשובים לקריאה כדי שאחזור אליהם שוב מספר פעמים עד שזה מושרש בי ותובנת אותן המילים הופכת להיות חלק ממני.
אני קם בבוקר, אין לי שעה מוגדרת. בדרך מהמיטה למטבח אני מקשיב לספר שמע (אודיו בוק) עם קטעי היפנוזה עצמית מכוון שזה זמן שבו התת מודע אצלי עדיין במצב פתוח. אני מתיישב, בוחר ספר, מתחיל לקרוא ומסמן קטעים במרקר. אני מקפיד על מינימום של שעת קריאה בכל בוקר.
אחר כך אני עובר על יעדים שהגדרתי לאותו היום ושכתבתי אותם לילה לפני כן ביומן. חשוב להדגיש שאלו לא מטלות אלא משימות קטנות שאני הולך לעשות. לדוגמה, אם כתבתי שאני הולך להתאמן היום, כך אעשה, או לחילופין אצא למכירה, לעצב את הדירה, לדבר עם הבנקאי. כתבתי, ביצעתי, סימנתי.
מבחינתי אין דבר כזה לסיים יום עבודה. עבודה וחיים זה אותו דבר. כשבן אדם מפריד בין שני הדברים, ומקטלג אותם לפי חלוקה של עבודה, משפחה, לישון ושוב עבודה. אצלי אין את זה כי אני נהנה לעשות את מה שאני עושה ואני רוצה להשתפר. העבודה היא חלק מהחיים שלי.
אני עדיין יוצא ללידים, אני אוהב למכור, זה מעיר ומדליק אותי, מחדד אותי. אני עמוק בתוך זה. אם לא אהיה בתנועה, אשאב למצב שאני לא אוהב להיות בו. כיף לי בנסיעות.
אתה מרבה להשוות בין מכירות בהום אימפרובנט ליציאה עם בחורות, תסביר
בשלוש השנים האחרונות "נתתי בראש" וביליתי כמו שלא עשיתי כל החיים. הגשמתי חלומות. יצאתי עם בחורות שבעבר אף אחד לא היה מאמין לי שאצא איתן. כל זה קורה לא כמו שכולם חושבים, בגלל כסף. זה לא שאני פונה לבחורה ואומר לה 'בואי אני אקנה לך נעליים ותבלי איתי'. זה סוג של 'ציד' מלווה בכיף והנאה.
התהליך במכירות בלידים ובלהתחיל עם בחורות זה אחד לאחד. כמו אחים תאומים. היכולת ללכת ולצוד בחורה או לקוח היא אותה דבר. ישנם כל כך הרבה קווים דומים בצורה מדהימה. גם כשאני מלמד סיילזמן חדש אני משתמש בדוגמה שתדבר אליו ביחסים עם בחורות וזה עובד. כל דבר שאתה בחיים הוא סוג של מכירה. בין אם אתה משכנע את אחיך, אמא שלך או חבר שלך לעשות משהו.
אם אתה משכנע בחורה לצאת איתך, זה לאו דווקא בשביל לשכב איתה, אלא כדי להכיר אותה כי זה מעניין אותך. אותו הדבר עם לקוחות שקודם כל אתה רוצה להכיר, לשכנע וללוות אותם, בתהליך מסויים כדי שבסוף יגידו לך כן. לכן שני התחומים האלו מתמזגים אחד בשני באופן מטורף, וגורמים לי להיות טוב במה שאני עושה כי אני אוהב את שניהם.
ועדיין, למרות כל הכיף, אין מחשבות על התמסדות, חתונה ומשפחה?
שאלה מעולה. אני בן 43, הייתי בכמה מערכות יחסים רציניות, ובתוכן התאהבתי עד עמקי נשמתי. אבא שלי ניצול שואה וביקרתי אותו הרבה בבתי חולים ואז הוא אמר לי 'הגרמנים לקחו לי את ההורים והמשפחה, תעשה לי טובה, תשכב עם בחורות כמה שתרצה, אבל אם אתה מחליט להביא ילדים, שיהיו משלנו, יהודים.
זה טלטל אותי לא מעט כי התאהבתי בבחורות מדהימות, לא רק מבחינת יופי אלא ממש חכמות ולא יכולתי לייצר משהו מעבר כשזה הגיע לשלבים רציניים. אני לא רוצה להכריח בחורה להתגייר עבורי.
בקהל של הישראלים לצערי די ויתרתי כי אני לא מכיר יותר מידי ישראליות, ואלו שפגשתי בארץ, הן לא ממש היו ה'קאפ אוף טי' שלי. אולי אני חי בסרט ובסוף תבוא מישהי נכונה ותעיף אותי ואז כן בטח. אשמח להכנס לקטע של משפחה וילדים. זה השלב הבא, אני מניח. אבל אם הוא לא יגיע, אני בסך הכל מאוד מאושר מהחיים שלי. אני עושה את מה שטוב לי.
"יכולים לקחת ממך את הכול בחיים, חוץ מדבר אחד – הזכרונות והחוויות שלך". ג'וני עם אחיו, עודד ותמיר
מלבד הקריאה והקורסים, מה לדעתך מייחד אותך על פני אחרים?
אני אוהב לזרוע וזו המנטליות שלי שבזכותה הצלחתי גם בתקופת הקורונה. אני כל הזמן זורע. לא מעניין אותי מה אומרים, אני קוטף מה שצריך וזורע על פני שדות אינסופיים. בזכות זה אני רואה פירות בדברים שזרעתי לפני הרבה זמן. לפעמים אומרים לי שאני מבזבז יותר מידי כסף על זריעה אבל זה לא מעניין אותי כי אני יודע שזה מה שגורם לי להצליח.
לא רוצה להכליל אבל רוב האנשים שאני מכיר, יש להם את המנטליות של לקטוף בלי לזרוע. כלומר, איך משיגים מקסימום קטיפה בלי לזרוע בכלל. לדעתי מוסרית ורוחנית, זה שגוי. בכל יום שישי בקידוש אנחנו פותחים את ידנו ומבקשים בריאות, הצלחה, אהבה, אני תמיד אומר קודם כל שפע.
הזריעה הזאת מחזירה את עצמה. את אקסטרה הכספים שיש לי, אני לא משאיר אצלי אלא קונה בתים. לא כדי למכור ולעשות פליפ. שואלים אותי למה אני לא מוכר אותם, אני עונה שאין לי מה לעשות עם הכסף. אם יש אינפלציה, הכסף מאבד את הערך שלו, במיוחד בתקופה הנוכחית. בתים הם נכס לכל החיים. לכן אני קונה הרבה.
דוגמה נוספת היא בפרסום. גם פה שואלים אותי למה אני מפרסם כל כך הרבה, הרי יש לי המון ריפראלים. מבחינתי זו זריעה שמביאה עוד ועוד לקוחות.
תפיסת הזריעה היא אחד הדברים שעזרו לי הכי הרבה.
לסיום, אחרי כל ההצלחות המקצועיות, נותרו עוד שאיפות/חלומות לעשור הקרוב?
בטח. לקנות מטוס פרטי. זה פחות יעד חומרי אלא יותר היכולת לנסוע לשדה התעופה בוואן נייס, כשאני עולה על מטוס מרווח וטס לי למיאמי, סן טרופז, מיקונוס, ובקיצור לאן שאני רוצה.
מלבד זה השאיפה היא לתזרים מזומנים מהכנסה פסיבית. אני לא רוצה להגיע למצב של פרישה אלא של חצי פרישה שלא יצריך ממני לעבוד קשה ואוכל לחיות כפי שארצה והיכן שאבחר. כרגע ההתעסקות בעסק עדיין דומיננטית כי אני במצב של פריחה שאם אעצור אותה, זה יקטע מומנטום. ברגע שמורידים את הרכבת מהמסילה, קשה להחזיר אותה. צריך לשמור על המומנטום.
אז אמנם אני עובד הכי קשה עכשיו, אבל כל זאת תוך שאני שומר על אורח חיים מלווה בשפע, במסיבות, בחיים טובים בהם אני לא חוסך מעצמי שום דבר.
השפע הזה עוזר לי לטוס בביזנס, לעשות מסיבה מתי שמתחשק לי, לא להתכווץ אם במהלך דייט בחורה תזמין בקבוק יין יקר. אם ארצה לקחת חברים לנופש או להזמין את כולם לבילוי בבר.
מנטליות השפע ליוותה אותי כל הזמן וזה מה שדאג לי ואיכשהו אני תמיד מקבל עוד.
