מה הקשר לגזענות נגד אפרו אמריקאים, סגנית הנשיא ואבטיח: קמלה האריס מותקפת ברשת החברתית באמצעות מסע תעמולה מהמאה ה19

סגנית בית משפט במשרה חלקית במשרד השריף של מחוז אוקלנד, שרי פרוס, פוטרה לאחר שנמצא כי פרסמה תמונה ברשתות החברתיות בה נראה ג'ו ביידן, דונלד טראמפ ומייק פנס כדלעת מגולפת וקמאלה האריס כגילוף באבטיח.
רמיזות לקשר בין אפרו אפריקאים לאבטיח אומנם נשמעים לכם תמוהים ואתם לא מבינים מה הפואנטה, אך השורשים של הנושא הם בעלי אופי מאוד גזעני בארה"ב וחוזרים אחורה עוד לימי מלחמת האזרחים ונחשבים טאבו בחברה של ימינו.

בתמונה מעל: קמלה האריס, סגנית הנשיא המיועדת

הכומר ד"ר וונדל אנתוני, נשיא ההתאחדות הלאומית למען קידום אנשים צבעוניים (NAACP) של סניף דטרויט, הכריז כי הפוסט היה גזעני.

"זה לקח מתוך העבר והכרה כי לעתים קרובות גזענות קשורה אל ליצנות שכזו," הוא אמר.
האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים הוא ארגון זכויות אדם אזרחי למען אפרו-אמריקאים, שנוסד בארצות הברית ב-1909 ומהווה את הארגון הוותיק, הגדול והמוכר ביותר בתחום זה. מטרתו המוצהרת של הארגון היא: "להבטיח את שוויון הזכויות הפוליטי, החינוכי, החברתי, והכלכלי של כל בני האדם ולחסל שנאה גזעית ואפליה גזעית".

"אנו זועמים על מעשיה של העובדת לשעבר ומגנים את ההתנהגות שבחרה לעסוק בה. תקריות מסוג זה הן מגעילות ולעולם לא נסבול שיחליקו אותם הצידה במשרד השריף", אמר סגן השריף של מחוז אוקלנד, מייקל מקייב. "התנהגות כזו מכתימה את התג ולא מייצגת את אלה באכיפת החוק שהתחייבו להגן ולשרת".

מקייב אמר שהפוסט נמחק עד שהוא הובא לתשומת ליבם. העובדת לשעבר פרסמה את התמונה ב-23 באוקטובר והיא פוטרה באותו היום שבו נודע להם על כך, ב-27 באוקטובר.

הפוסט השנוי במחלוקת אשר פרסמה העובדת שפוטרה בגינו- מייק פנס, ביידן וטראמפ מגולפים כדלעת ואילו קמלה האריס מגולפת באבטיח, לכאורה. האבטיח מוטיב גזעני עתיק לסוגיית השחורים באמריקה

מפקד משטרת אינקסטר, וויליאם ריילי, הכריז אף הוא כי "הפוסט הזה הוא דוגמא למה שמפלג את המדינה הזאת, והופך את העבודה של לובשי המדים הכחולים לקשה יותר".

כמה עיתונים שונים ניסו ליצור קשר עם פרוס כדי לקבל תגובה על המאורעות והפיטורים ולכולם היא ענתה בהודעת טקסט: "עבדתי קשה בקריירת אכיפת החוק שלי ואני גאה במוניטין שהרווחתי ב-30 שנות השירות שלי. אני לא גזענית ולעולם לא אהיה", אמרה העובדת לשעבר.
היא לא ענתה חזרה להודעות טקסט שענו על כך.

פוסטים זועמים בטוויטר על התקרית המדוברת

בהצהרה לעיתונות אמר הכומר אנתוני כי הוא מאמין ש"כוונת הפוסט הייתה מובנית כך בכוונת תחילה כדי להפחית ממשמעותה ההיסטורית של האפרו-אמריקאי הראשון(הראשונה) כסגן הנשיא של ארצות הברית".

"אם אתה חושב ומתבדח ככה בליל כל הקדושים, אז ברור כאור היום שאתה חושב ככה גם בחיי היום יום שלך", הוא הסביר.

כל כמה זמן אנחנו נתקלים במקרים שמתפרסמים בחדשות עם שקשורים באבטיח, מאייר בעיתון ידוע ננזף שפרסם קריקטורה של איש מכירות של משחת שיניים בטעם אבטיח אשר מגיע למקלחת של הנשיא(השחור) אובמה, בבית הלבן ומציע לו לנסות אותה. מאמן פוטבול תיכון פוטר לאחר שהשחקנים שלו ריסקו אבטיחים במגרש מייד לאחר ניצחון במשחק תוך כדי שמשמיעים קולות גזעניים.

בסרטון, אפרו אמריקאית מסבירה את מקורות הגזענות בהקשר של האבטיח

בעוד שאנשי התקשורת המרכזיים מגחיכים את המקרים הללו של גזענות, או לפחות חוסר רגישות גזעית, שיחה נוספת מתקיימת בפידים בטוויטר ובתגובות: רבים שואלים, "מה, האם אבטיח קשור לגזע? מה כל כך פוגע באהבת אבטיח? האם גם אנשים לבנים לא אוהבים אבטיח?" מכיוון ששיחות אלה נוטות להתמקד בכוונתו האישית של "גיבורי" התקריות האלו שנראה שמככבים כל כמה שבועות בעיתונים, קל מדי לפטור אותם מאשמה, מכיוון שמשמעותו הגזעית של האבטיח כה מעורפלת.

המוטיב המגוחך של האבטיח בהקשר של שחורים מופיע בסרטי ילדים מצויירים וכמובן בתעשיית הקולנוע המיינסטרימים לאורך השנים

אולם הסטריאוטיפ לפיו אפריקאים אמריקאים אוהבים אבטיח יתר על המידה צץ מסיבה היסטורית ספציפית ושימש למטרה פוליטית מסוימת. זה הגיע למימוש במלוא עוצמתו כשעבדים זכו לשחרורם במהלך מלחמת האזרחים. עבדים שחורים הוחזקו מילדות בשבי בארה"ב, כשהם מונחים ע"י אדוניהם הלבנים בשדות גידול הפרי האדום הזה, הם הורשו ע"י האדונים לאכול לרוב כעבדים את האבטיחים כי הם היו בשפע סביב, מה שביסס את האבטיח כסמל העבדות ואם הם הצליחו לעשות עבודה טובה בקטיף ובמכירה היו זוכים להפסקה קלה באמצע יום העבודה ואפילו אכילת אבטיח על חשבון זמן האדון, עבור התרעננות בשמש הקופחת. לעיתם על עבודה ממש טובה מעטים זכו בחופש שלהם. ובכך הפכו את הפרי לסמל לחירותם.
לבנים דרומיים, שאוימו על ידי החופש מעבדות של השחורים, הגיבו בכך שהפכו מטאפורית בסלנג וביטויים באנגלית את הפרי לסמל של ניקיון, עצלות, ילדותיות, תמימות מגוחכת ונוכחות ציבורית בלתי רצויה של אנשים שחורים. המוטיב הגזעני הזה התפוצץ אז בתרבות הפופולרית האמריקאית, והפך לכל כך מקיף עד שמקורו ההיסטורי נעשה מעורפל.

פרסומות מהמאה ה19: מצד ימין פרסומת למוזיקת שירי"קון", משמאל, פרסומת למחזה

המסר העיקרי של סטריאוטיפ האבטיח היה שאנשים שחורים לא מוכנים לחופש. במהלך עונת הבחירות של 1880, האשימו הדמוקרטים את מחוקק מדינת דרום קרוליינה, שהיה שחור, בכך שבזבז את כספי משלמי המסים על אבטיחים לצורך ריענון עצמם; הבדייה הזאת אפילו מצא את דרכה לספרי לימוד בהיסטוריה

ככל שהפסנתרים והנגינה עליהם הפכו פופולריים בסוף המאה ה -19, כך גם "שירי קון", מנגינות פופולריות שלעגו לאפריקאים האמריקאים על דרכם העצלנית, חסרת הטעם, הילדותית.

תעשיית הבידור רחשה וגעשה מהתלהבות עבור "יצירות האבטיח התרבותיות", וצצו בכל מקום כמו פטריות אחרי הגשם לאחר האֵמַנְצִיפַּצְיָה לעבדים השחורים

 בתחילת המאה ה -20, הסטריאוטיפ של האבטיח היה בכל מקום: כפפות לתנור, משקולות נייר, דפי תווי מוזיקה, מלחיות של מלח ופלפל. גלויה פופולרית תיארה גבר שחור קשיש הנושא אבטיח בכל זרוע, ונתקל בעוף משוטט. האיש מקונן, "Dis am de wust perdickermunt ob mah life. "זה הצירוף מקרים הכי ביש מזל בחיי", רמיזה לעוד תפיסה גזענית בה מלגלגים לשחורים אמריקאים בני ימינו על אהבתם לאכילת עוף, שוב חזרה למקורות של תקופת העבדות התקופה שבה באמת מה שהשחורים היו זוכים לאכול זה השאריות מהמטבח של האחוזה, אשר לרוב היו כנפי עוף ושאריות הבשר הלא רצויות של העוף. בהרבה מדינות בדרום שם נפוצה אוכלוסיית השחורים זה אכן הפך עקב דורות שודלי כך בעבדות להיות שנים לאחר מכן מאכל פופולרי בגרסאות שונות של מתכונים ויש לכך קורולציה תרבותית לתקופת השבי שלהם.

קישוטים לבית, חפצי אומנות וצעצועים לילדים, כולם רצו חלק בגל ששטף את ארה"ב

במאה ה19 מוטיב זה זכה להופיע בהמון הצגות סיפורים וסרטים, ואף פרסומות למוצרים, כך שכמעט הלך לאיבוד המקור של מאין זה הגיע והתבסס כמציאות מוגמרת בשטח בלי שאף אחד הבין או זכר את שורש הבדיחה הגזענית.

אני זוכר שצפיתי לראשונה לפני שנים בסרט הכה הנפלא "שיער", מסוגת דרמה-מלחמה מוזיקלי אמריקאי משנת 1979 בבימויו של מילוש פורמן ובכיכובו של ג'ון סבאג' כקלוד הופר בוקובסקי, הסרט היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב, אך אפילו באוצר התרבותי הזה שעובד למחזמר מצליח בברודווי ניכרת השפעת התקופה והמוטיב במילות שירים של החבורה השחורה בתחילת הסרט ששרה ורקדת.

יש סצנה דיי מוקדמת בתחילת העלילה אשר בה קלוד גיבור הסרט יושב ומעשן גויינט עם חבורת היפים בפארק של וושינגטון דיסי בשלהי שנות ה60 היפות, והאד השחור שבחבורה מתווכח עם וולף הלבן על איך יראה הילד של ג'ייני שיושבת לידם בהריון, כי אף אחד מהם לא יודע מי האבא. האד אומר שאם הילד יצא לאוויר העולם לבנבן בכיין ומעיך, נדע שהוא של וולף. ואילו וולף לא נשאר חייב ומסביר לקלוד המשועשע שאם הילד יצא החוצה ויראה את הפנים השחורות של האד הוא בטח ירק לעבר פרצופו של האד גרעיני אבטיח שחורים ויחזור חזרה לבטן.
שנים תהיתי מה כוונת התסריט, ובמרוצת הזמן התחוור לי משמעות הסמל התרבותי המפוקפק שהשחורים נושאים עמם כבר יותר ממאה שנים.

זה אולי נראה טיפשי לייחס פרי כל כך הרבה משמעות. והאמת היא שאין שום דבר גזעני מטבעו באבטיחים. אך לסמלים תרבותיים יש את הכוח לעצב את האופן בו אנו רואים את עולמנו ואת האנשים בו, לסמלים אלה שורשים במאבקים היסטוריים אמיתיים - במיוחד במקרה של האבטיח, הפחד של אנשים לבנים מהתנועה של החופש עבור השחורים.
דאז אנשים לבנים השתמשו בסטריאוטיפ כדי להשמיץ אנשים שחורים - לקחו משהו שהם השתמשו בו כדי לקדם את החופש שלהם,  ולהפוך אותו למושא ללעג. אותו מעדן אפריקאי שנדד מהיבשת השחורה לארה"ב בהמשך, יחד עם העבדות.
בסופו של דבר זה לא משנה אם מישהו לא מתכוון לפגוע כשהוא מתחבר בהומור לסטריאוטיפ האבטיח הגזעני, כי לסטריאוטיפ יש חיים משלו, והוא מספר את הסיפור של דיכוי החופש בארץ שחרטה אותו על דגלה.