דעה: האמת הטרגית על כישלון המחנה הלאומי בישראל - ביקורת, אנכרוניזם ולאומיות - כך הרס הימין את יהדות המדינה

גילוי נאות - מאמר זה נכתב בידי איש ימין עמוק.

ב-65 השנים האחרונות העולם ניצב למול אתגר טכני כמותו טרם ידעה האנושית במעברו מעידן אנלוגי לעידן המחשוב, הדיגיטציה והבינה המלאכותית המייתר את המוסדות הפוליטים המוכרים המצויים בפיגור איכותי משמעותי מאחורי קצב התקשורת הבינאישית ותעבורת המידע.

מוסדות הפרלמנט והחקיקה הידועים לנו ניתנים להחלפה באמצעות מעבדי תמלילים אינדוקטיביים הניתנים לבקרה.

ובעוד הפוליטיקה מפגרת אחר הטכנולוגיה, גם התקשורת מבינה שזמנה עבר, שאין לה מה לתרום בהעברת מידע מלבד פרשנויות לעוסות לעצלי הרוח, ושריבוי ערוצי התקשורת, והפייק ניוז (משמאל אבל גם מימין) מעידים אף הם כי מדובר בקריאת מצוקה של עולם הגוסס אל אפלת הדמדומים האוליגרכית.

במקביל הליך אחר, של התהדקות שליטת בתי המשפט על החברה המערבית מייצר סדר מלאכותי בבלאגן, וכאן בישראל פנימה, בעשור האחרון צמחה לה כמעט יש מאין תקשורת ימנית , ואפילו תרבות מחשבה ימנית שלפני כן התקיימה בעיקר בקרב היהדות הדתית ושארית הפלטה של התנועה למען א"י השלמה והרוויוזיוניזם.

התקשורת וההגות הימנית החדשה בישראל, שבחרה לעצמה קרב משפטי אבוד, לא הצליחה להציע דבר חדש. היא ממוקמת על ציר מרובע של 4 מחנות המסמנים את שקיעת הימין בטרם הצליח לעשות משהו מועיל לחיזוק היהדות, הדמוקרטיה, רוח האמת, קיום מדינתנו, ומימוש שינויים טכנו-פוליטיים על רקע עידן נתניהו השני.

להלן המחנות

מחנה המלינים - מחנה זה נשי ואומלל באופיו. הוא מסופק בלהתלונן יומם ולילה על שהשמאל מעצב את המציאות הישראלית, על כך שעשה זאת בעידן הציוני-סוציאליסטי, בעידן היוני-ליברלי, ועל כך שהוא ממשיך לעשות זאת עד היום - אתם יודעים, פרקליטות, בג"צ, אקדמיה, אליטה, - בלה בלה כשלבסוף הוא עוד מספיק חצוף לטוען שהשמאל חמוץ.

אין במחנה זה שום רעיונות.

מחנה האנכרוניסטים - אחר מחנה זה אפשר למצוא את אנשי מרכז שלם לדוגמא ועוד מספר דתיים לייט, שאמנם לא דומעים יומם וליל אך גם לא מחדשים או מוסיפים דבר.

הם לועסים כגת מנטרות מג'ון לוק ועד מארי רות'בארד בלי יכולת להציע סינתזה מעניינת או מחשבה על פוליטיקה בעולם דיגיטלי בהיקשר יהודי -  תיבת התהודה שלהם קיימת ברשת החברתית בעיקר, במקור ראשון, בכנסים אקדמיים מיותרים, קופצת פה ושם לכנסת, מדברת עם ח"כים, מעלים לפייסבוק, בלי להבין שיש להחליף את מקור ההלנה במחשבים.

במחנה זה יש רעיונות - הם פשוט עתיקים.

מחנה הלאומיות - המחנה הנ"ל כיתר המחנות מאופיין בהיותו נטול חיוניות או חזון ובהיתו מוזן משפה "ציונית" כשבמציאות הוא מעודד את נתניהו שתחתיו ישראל הפכה למדינת כלל אזרחיה - דמוגרפית, דתית, ומשפטית.

מחנה זה נטול בדרך כלל תחכום פוליטי החורג מציניות או שפה סוציולוגית גזעית/מעמדית, וכמחנה המלינים מעניק תירוצים לביבי אשר מצד אחד הוא אומניפוטנט בעיניו, ומאידך קורבן (מזכיר את ישו) - זהו מחנה התופס בשפתו את נתניהו באופן מיסטי, ואת המציאות באופן גנוסטי כשבפועל אין לו רעיונות של ממש, ישנים או חדשים. החורגים משפה היררכית.

יותר מכל מעידים שלושת המחנות הביזארים הללו על כך שלימין אין רעיונות טובים - וכי הוא במידה רבה לא שונה מהשמאל.

רק שהשמאל כבר פשט רגל ומבין זאת, בעוד החבר'ה האלה חושבים שיש להם מה למכור מלבד כוח.

בפועל הם נהנים להספיד וללעוג למפא"י אך כולנו צופים בצעדת הלוויה שלהם.

המחנה הדתי-אמוני - להבדיל מיתר האגפים, זהו המחנה היחיד בעל משנה פוזיטיבית/שורשית היכולה לעמוד למול שינויי הזמן ובעתיד אף להתאים עצמה לעידן הפוליטיקה הממוחשבת אם כי הוא סובל מעט ממגרעת אידיאליזם-היתר.

אני עצמי לא הייתי אומר שלשמאל יש חזון כלל וכלל, אך מי שעסוק בלבקר יומם ולילה את האחר, שוכח שהוא כבר הפך את עצמו למשהו שאין לו שום יסוד שבכלל ראוי לבקר.

אפשר לומר שהימין היום מיותר.

הוא מת עם יצחק שמיר.

משילות? בסדר, את זה גם חיים רמון ופרידמן אומרים, יהודה ושומרון? מה זה חשוב שחצי מגוש דן כבר פסולי חיתון.

מזרחים אשכנזים? מתאים למלחמות תרבות של שנות השמונים.

הריקנות של הימין היא גאונית במידה, היא השואבת ביקורת לפאנטום שהוא ביבי, מלבדו אין לימין עצם, למעשה הוא כרוח רפאים. במובן זה הימין הוא עדיין גלותי.

השמאל הוא אמנם הרסני - אך התהליכים שהימין מאפשר להניע הרסניים יותר שכן לכל איש ימין עם מוח מתפקד (כולל כותב שורות אלה שתמיד הקפיד להצביע למפלגות ימין) ברור שלאינטלקטואלים ולפוליטיקאים של הימין (מלבד 4-5) אין תפיסת עתיד, אופק פעולה, מחשבה יוצרת, ואפילו את העם היהודי הוא זנח עבור שלטון הישראליות.

עמוס עוז ניצח.

אם תבקשו להבין מדוע מצב זה קיים, הרי שלדעתי הימין כלוא בטראומה משולשת המאפשרת אותו.

1. טראומה קולקטיבית של רגשי נחיתות אופוזיציוניים שבגין הצליח להחדיר ל-DNA, והעוברת כירושה מראש הממשלה ועד צעיר בוחריו.

2. חרדת הקיום היהודי של בנימין נתניהו עצמו.

3. וטראומת השואה המשמשת כעלה תאנה ללאומיות חסרת ההשראה והרוח הזו.

למרות העלייה המתמדת ברמת החיים , הלואו קוסטים, כלכלת התענוגים, בסופו של יום המדדים הריאליים לא משקרים.

מסי היבוא, מסי הרכב, בירוקרטיית עובדי המדינה, והפיכת ישראל למדינת כלל אזרחיה הפכו לעובדה.

אלה מצטרפים לעובדה כי חצי מהעולים בשנות נתניהו אינם יהודים, שיטת המפלגות הבלתי דמוקרטית נמשכת, בית המשפט העליון והפרקליטות עושים כבשלהם, כלכלת הוועדים והקומבינות נמשכת, מצב החינוך לא שפיר.

בפועל מלבד השלום של קושנר ההישג היחיד של הימין זה שהשמאל מת יחד עם חזון המדינה היהודית.

תמות נפשי עם פלשתים יוכל להציג נתניהו.

אכן האליטה השמאלית כביכול דועכת, אבל זה קרב מטופש שכן עוד לפני שדעכה עלתה כאן אליטה חדשה מסורסת.

אולי זה קרה ביום מותו של משה שמיר?.

הפרגמטיזם הציני, קורבנות היתר, פוליטית הזהויות של מדורי דעות ימניים, ופופוליזם סר טעם ומוזר מתלכדים לבבואה פוליטית-תקשורתית חסרת השראה של מחנה שגם 'מידה' הראוי, או מכון שלם (המנותק) לא יכולים אלא להעיד דבר אחד: גם אם הוא ממשיך לשלוט, עשר שנים לתוך מהפכת נתניהו השנייה זה מחנה שמגיע לסוף הדרך בלי לשנות כלום מלבד בפועל להפוך את ישראל לפחות יהודית - בגוף ובנפש ופוליטית פחות מתקדמת.

והאמת גם לשנות את הגדרת הימין. כי ימין זה לא.

יחי שלטון המחשבים.