מספר שבועות לפני הבחירות בסקר שפירסם מכון גאלופ 56% מהאמריקנים הגדירו את מצבם הכללי כטוב משהיה לפני ארבע שנים.
הערכת המצב החיובית (בשיאה של מגיפה עולמית) הכתה בהלם את התקשורת האמריקנית רואת השחורות.
אין ספק שהנשיא טראמפ הולך להיכנס לפנתיאון הנשיאים הגדולים בהיסטוריה האמריקנית בארבע הקטגוריות הבאות: מדיניות כלכלית, אסטרטגיית חוץ, שיקום אמריקה, והכנסת האדם הקטן לבית הלבן.
אפשר לדבר על רוחו של טראמפ כמגן הרפובליקה, כנשיא האחרון שהעם האמריקני ידע מאז ת'אודור רוזוולט שבאמת היה אכפת לו מהאזרחים יותר מלכסף, אך עבור אדם כמו טראמפ שלמד בוורטון, והקים אימפריית עסקים תוך שהוא כותב מספר בלתי מבוטל של ספרים רבי מכר, הוא היה מעדיף כנראה שלא נתחיל במסע כרונולוגי מפרך, שמתחיל ביציאה מהסכם האקלים של פריז, נמשך בהפיכת אמריקה למפלצת אנרגיה, ומגיע לשיאו בשורת הסכמי שלום והקמת נאט"ו והצבא האמריקני מההריסות.
הוא בטח מעדיף שפשוט נדבר על המספרים היבשים.
בארבע שנותיו מאז שנכנס הנשיא לבית הלבן מדדי וול-סטריט המובילים ניפצו למעלה מ-160 שיאים; שווי קרנות פנסיה (401K) בארה"ב ראה קפיצה כמותו לא ראתה ארה"ב מספר עשורים בלתי מבוטל; גידול השכר הממוצע של העובד האמריקני היה כפול מבכל שש-עשרה שנות אובמה ובוש יחדיו; כמויות הצעירים האפרו-אמריקנים שפתחו עסקים שברו שיאים היסטוריים כמו גם אבטלת נשים ומיעוטים שהגיעה בתקופת נשיאותו לשפל היסטורי; השקעות הטריליונים שלו בצבא ובסקטור האנרגיה הניבו פרי מידי ועודדו יצירת מקומות עבודה חדשים בכל רחבי אמריקה תוך שהם מחזירים את האמריקנים למפעל עם תחושה מחודשת של חיוניות - במקביל כנזכר לעיל טראמפ חתם של אינספור צווים נשיאותיים, ביניהם אחד שהוביל את ארצות-הברית להפוך ליצרנית האנרגיה הגדולה בתבל ולשחרר את תלותה מערב הסעודית.
מאבקיו ההירואיים מן היום הראשון בתיקים התפורים של סוכנויות הביון, בהטיית התקשורת, בפקולטות למדעי החברה והרוח באקדמיה המשוחדות נגדו עם תרבות הפוליטיקלי קורקט, ברשתות החדשות הגדולות שלא העניקו לו יום מנוחה, בהוליווד שהטיפה נגדו מעל כל טקס או במה, בביג-טק שצנזרו את תומכיו, ואפילו בוול-סטריט לה סיפק רווחים והשעדיפה לתרום לדמוקרטים יותר כסף, נגמרו בכך שהממסד הרפובליקני אף הוא נוטש את הנשיא האנטי-ממסדי הראשון מאז 1900.
הרדיפה ההיסטורית שכללה שני משפטי הדחה, לא בלמה את הרפומרות השיקומיות בבתי הכלא, לא בלמה את השלום במזרח התיכון, לא בלמה את הסכמי הסחר יוצאי הדופן עם מקסיקו, דרום קוריאה, קנדה ובריטניה (בהובלת שר האוצר היהודי סטיבן מנושין) ואכן גאונותו הפיננסית של טראמפ הדהדה גם הרחק מעבר לחופי אמריקה.
הוא שינה את יחסי הכוח בכלכלה העולמית עם גורמים כמו האיחוד האירופאי ויפן, השפיל את הכלכלה הסינית כמו שלא הייתה מושפלת מאז סוף המאה הקודמת, וניצח במלחמת סחר ממנה ארה"ב יצאה בלא שריטה - תוך שהוא מסלק את קבוצות האינטרס מוושינגטון - והינה הם חוזרות, עם 26,000 חיילים להשביע נשיא חדש.
ישנן כמה תמונות שלא יישכחו מהקדנציה הזו, הפסגה בסינגפור עם קים בקיץ 2018 בהחלט תהיה אחת מהם, חתימת הסכם אברהם בקיץ 2020, אך גם קטעי נאומיו התקיפים מלאי התקווה והאופטימיזם האנושי, (וגם האנטי-גלובליסטים) מתחת להר-רשמור ב-4 ביולי 2020, וגם לאורך השנים בבניין האומות המאוחדות, מלבד אלה היו המון אסיפות בחירות שכדברי הנשיא היו "השואו הכי טוב ביום שבת בערב".
בקיצור - הנשיא הזה עבד בשביל העם האמריקני.
הורדת מחירי התרופות; הקשחת הסנקציות על מוסקבה; חיסול דאע"ש (כמעט שכחנו); פרישה מהסכם הגרעין עם איראן וסגירת ברזי הכסף לטהרן; העברת שגרירות ארצות-הברית לירושלים; ולבסוף ייצוב הציר הסוני-ישראלי במזה"ת - הם רק חלק מהישגים של נשיא שבכל פרמטר מדיני וכלכלי סיים בהצטיינות יתרה.
כמעט שכחנו מינוי כמות שופטים פדרלית רבה מכל קודמיו.
אך המופלא ביותר הוא שההישגים הללו נרשמו באקלים העוין ביותר שידע נשיא ב-244 שנות הרפובליקה.
חקירת מולר שהתבססה על ניסיון ה-CIA וה-FBI לסייע לקמפיין קלינטון הדמוקרטי (בידיעתו של הנשיא הקודם אובמה) לרקוח את קונספירציית טראמפ רוסיה; במטרה למנוע את היבחרותו; קמפיין (ספין) הדחה דמוקרטי מביך בשיא הצלחתו; ותקשורת שלפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד סיקרה את הנשיא באופן שלילי ב-94% מדיווחיה היו רק חלק מהאתגרים למולם ניצב מחייה התנועה הפטריוטית באמריקה שרבים השוו אותו לפופוליסט הדגול אנדרו ג'קסון.
גם כשמגפת הקורונה חצתה את האוקיינוס האטלנטי, ודונלד טראמפ נאלץ לסגור את הכלכלה המצליחה שידעה ארצות-הברית אי פעם, הרי שהוא הצליח להחזירה להתאוששות.
אך הנגיף, בצד המהומות היו במישור הפוליטי התחמושת לה פיללו הדמוקרטים שסירבו בתוקף לפתוח ערים שלמות בארה"ב עד הבחירות.
בשיתוף נגיד הבנק הפדרלי, ראשי הסנאט, ומשרד האוצר האמריקני, תכנית תמריצים רב-שלבית שהתמקדה בהצלת עסקים קטנים; אספקת דמי אבטלה פדרליים; הענקת סטימולנטים לסקטורים תעשייתים; הבטחת משכנתאות, משכורות ושכר-דירה - יצאה לדרך.
תוך שישה חודשים מהרבעון הקשה שידעה הכלכלה האמריקנית מאז 1929, הבורסה השוקעת, לפתע ארבעים מיליון המובטלים הפכו ל-11 מיליון עבודות חדשות שנוצרו ב-4 החודשים החולפים ולמדדים הכלכליים הטובים שנרשמו מאז ראשית המגפה בכל מדינות המערב.
כשבשלהי מאי השנה, בעוד הקונגרס הדמוקרטי עומל על סיכול מאמצי ההבראה, נרצח בעיר מיניאפוליס אזרח אפרו-אמריקני בידי שוטר לבן, היה זה הרגע שבו מותו של ג'ורג' פלויד בישר על שבר גזעי כמותו לא ידעה האומה האמריקנית מאז מאבקיה של התנועה לזכויות האזרח.
התקשורת הדמוקרטית ציירה את הנשיא כאדיש לסוגייה הבין-גזעית הרגישה תוך פוליטיזציה בוטה וזאת על אף רמות שיא של תמיכה עבור נשיא רפובליקני בקרב בני-מיעוטים (מאז רונלד רייגן) שממנה נהנה הנשיא בשל פועלו המתמשך והמוכח למען הקהילה השחורה וההיספנית.
כלכלה חסונה שיכלה לעמוד בהשלכות הנגיף; ורפורמות העומק שהוביל למען בני-מיעוטים; לצד העובדה שהמחאות התרחשו בערים דמוקרטיות – הובילו לכך שהמשבר הכפול לא הזיק למועמד הרפובליקני באותה המידה לה ייחלו מתנגדיו.
לפני מספר ימים הוציא הבית הלבן את רשימת הישגי הנשיא, אפשר להניח שהיינו זקוקים עיתון שלם כדי לפרט את כולם.
מאוד ייתכן שמדובר בנשיא האמריקני הגדול האחרון של האומה הזו.
עבור העם היהודי, מדובר בנשיא הטוב ביותר שידעה מדינת ישראל ויהדות ארה"ב מאז ומעולם.
נשיא שהביא שלום בין ישראל ו-30% מהמדינות הערביות, שפתח צוהר לדו-קיום במזרח התיכון, שהכיר בזכותנו להתיישב בכל שטחי ארצנו, ושבעיקר העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים.
חבל שבאמריקה העם כבר לא שולט, העם האמריקני לא רק איבד נשיא, הוא איבד את קולו, והעם היהודי איבד קול שהיה הגדול ביותר שידע אולי מאז ומעולם.
נאום הפרידה של הנשיא טראמפ
