נראה כי התסריטאית קאטה וובר וקורנל מונדרוצ'ו הצליחו להמיר את הטרגדיה האישית שלהם לסרט דרמה ייחודי, נוגע ללב, עדין ובלתי נשכח. איך הכל התחיל? בכתיבת מחזה על האירוע הקשה. ״רציתי לנסות ולשבור את הסיטואציה. כשאישה מאבדת ילד, אף אחד לא מדבר איתה על זה. זה נתפס כטאבו בחברה. והגיע הזמן לדבר עליו״ מסבירה וובר.
לאחר שהמחזה עלה בפולין, תוך זמן די קצר הוא הפך לסרט בשם ״קרעים של אישה״. בניגוד לשפת האם של הזוג, הונגרית, הם החליטו כי הסרט יהיה באנגלית, כך שיוכל לפנות לכמה שיותר אנשים, מתוך אמונה כי מדובר בנושא חשוב, רגיש, וכאמור, לא מדובר מספיק.
הסרט התקבל לתחרות פסטיבל ונציה, ולאחרונה אף נרכש על ידי ענקית הסטרימינג, נטפליקס. תוך זמן קצר, ״קרעים של אישה״ הצליח לטפס למקום די גבוה ומרשים בטבלת הצפייה (מקום שישי בארצות הברית).
הסיפור מספר על מרתה, אותה מגלמת השחקנית ונסה קירבי (משימה בלתי אפשרית, התרסקות, הכתר) ובן זוגה (השחקן שיה לה-באף) אשר מתגוררים יחד בדירה קטנה בבוסטון ומתכוננים ללידה טבעית של בתם הבכורה. המיילדת המקורית מתעכבת, ומי שמגיעה במקומה, מזהה מהר כמה סימני מצוקה ברורים אצל העובר, ותוך זמן קצר הזוג הצעיר מגלה כי התינוקת נולדה מתה. מאותה נקודה, העלילה למעשה עוקבת אחר הזוג, ומציגה כיצד עולמם מתמוטט בעקבות הלידה השקטה שעברו.
מרתה, עוברת התמוטטות רגשית, בעיקר בעקבות היחס הקר של אמה למצב, ניצולת שואה (אלן בורסטין). בתוך כל הדרמה והעלילה הסבוכה, מתקיים גם מתח מעמדי בין הזוג, כאשר בן זוגה של מרתה מנהל עבודה פשוט (בונה גשרים), ואילו מרתה מגיעה מבית אמיד. מתח שמגיע ברובו מהאם, אשר לא ממש מרוצה מהזוגיות של השניים, ואף פועלת בהתאם לכך.
כאמור, הסרט נפתח בסצנה דרמטית בה רואים לידה ביתית שברגע אחד, משתבשת. הסצנה נפרשת על פני 29 דקות והיא ללא עריכה, כלומר היא מצטלמת בוואן שוט. בהחלט ניתן לומר כי זוהי המערכה החזקה ביותר של הסרט, ומה שמצליח להפוך אותו לכה ייחודי.
סצנת הפתיחה מצליחה ללכוד את הצופה כבר מהרגעים הראשונים. היא אותנטית, אמיתית, אלימה ורגשית מאוד. וובר ומונדרוצ'ו מספרים כי הם צילמו את הסצנה הזו באמצעות מצלמת כתף, על מנת להעביר תחושה גולמית, ואף חשפו כי צילמו אותה שש פעמים, כאשר כל פעם היא יצאה מעט שונה.
אין ספק שהסרט מתהדר בלא מעט חוכמה, כאשר הוא נוגע בנושא מורכב, אך הוא עושה זאת בדרך עדינה, ללא שיפוט. למרות שהשפה היא אנגלית, קיימים בסרט לא מעט אלמנטיים הונגריים, כגון הביקורת על החברה, הציטוט החזק והחד פעמי של המיילדת, ועוד.
סרטיו הקודמים של מונדרוצ'ו עוסקים אף הם בסיטואציות דרמטיות, קיצוניות. למשל, בסרט ״האל הלבן״ הוא מתאר מציאות ביזארית של מרד כלבים באנשים, ובסרטו המאוחר יותר, ״ירח יופיטר״ הוא מציג סרט פנטסטי על פליט סורי אשר מפתח יכולות לעוף.
גם הסרט החדש ״קרעים של אישה״ עוסק בדרמה אנושית, במרכזה סיטואציה ריאליסטית, אשר מצליחה להציג מתח לאורך כל אורכה, בין קריסה והתאוששות. בין יכולת לעבור הלאה, לבין הקושי לעשות זאת.
מתוך הסרט, מרתה ואמה