הסוד הכי לא שמור באמריקה: "העלייה הגדולה ביותר מאז 1981" - רבותיי האינפלציה חוזרת

בעיני רוב האנשים, "אינפלציה" מסמלת עליית מחירים נרחבת.

כלכלנים טענו זה מכבר, לדיוק טכני, ש"אינפלציה" מציינת אספקת כסף הולכת וגוברת.

בכנות, לרוב האנשים לא אכפת מה יקרה לאספקת הכסף, אבל אכפת להם מאוד מהמחירים שהם משלמים, אז נתמקד בעיקר במחירים שעולים במהירות עבור האמריקאים.

להלן מספר דוגמאות לאינפלציה הנוכחית:

תירס, פולי סויה וחיטה נסחרו בשיאים רב-שנתיים, כאשר התירס עלה מסביבות 3.80 דולר לבוש בינואר 2020 לכ-6.75 דולר כעת.

כנפי עוף הם בשיא של כל הזמנים.

מחירי נחושת עלו לשיא של כל הזמנים.

פלדה נסחרה לאחרונה במחירים של כ-35% מעל שיא כל הזמנים שקדם לו בשנת 2008.

אולי המפורסם ביותר, הוא מחיר העץ שכמעט הוכפל מאז תחילת 2020 וכמעט הוכפל שוב מאז ינואר.

מטבע הדברים, עם עליית מחירי חומרי הגלם, גם מחירי הסחורות המיוצרות קופצים מעלה.

הדבר בולט במיוחד בשוק הדיור, שם המחיר החציוני של הבתים הקיימים עלה בחודש מרץ ל-329,100 דולר - עלייה אדירה של 17.2% לעומת שנה קודם לכן.

גם עלות הנהיגה גואה : על פי ג'יי.די. פאוור, שצוטט ב"וול סטריט ג'ורנל", מחיר הרכב המשומש הממוצע עלה ב-16.7% ומחירי המכוניות החדשות עלו ב-9.6% מאז ינואר.

אולי אפשר להתנחם במדדי המחירים הרשמיים של הדוד סם, שם עליות המחירים נראות (לפחות במבט ראשון) פחות צורמות.

אך מדד האינפלציה המצוטט הנפוץ ביותר, מדד המחירים לצרכן (CPI), מחושב על בסיס "סל סחורות עירוני" מיתי, שלעתים קרובות אין יחס קטן בינו לבין מה שאתה ואני באמת קונים.

ולכן מדד המחירים לצרכן, ללא מזון ואנרגיה, עלה "רק" ב-0.9% בחודש מרץ. זה לא נשמע כמו הרבה, אבל זו הייתה העלייה הגדולה ביותר לחודש מאז 1981, כאשר עבור אלה מכם הצעירים מכדי לזכור, האינפלציה השנתית הייתה בה 10.32%.

באשר למדד המחירים ליצרן (PPI), שבדרך כלל מקדים את עליות המחירים לצרכן, הוא עולה בשיעור הגבוה ביותר מאז 2010, לפי נתוני משרד העבודה.

הפדרל ריזרב (הפד) הבטיח לציבור שהאינפלציה הנוכחית חולפת וכי היא בשליטה.

אני לא מכיר את העתיד יותר מאשר אנשי פד, אבל אני לא שותף לביטחונם.

אני ספקן מכיוון שראשית, לפד מאז הקמתו היה רקורד איום במילוא את כל המשימות שהטיל עליו הקונגרס; שנית, אי אפשר לפד או לגורם אחר לשלוט במיליוני מחירים ולכן לשלוט על קצב האינפלציה (להאמין אחרת זה מהותו של תכנון מרכזי).

באופן טרגי, הפד מנסה כבר שנים להגביר את האינפלציה ל-2% בשנה.

כמה מוזר שהבנק המרכזי שלנו ישאף בכוונה להפחית את ערך הכסף שלנו.

בשיעור של 2% בשנה הכסף מאבד מחצית מכוח הקנייה שלו בתוך 35 שנה.

האינפלציה של היום כבר בעייתית.

יוקר מחיה גבוה יותר נופל הכי קשה על האמריקאים העניים ביותר.

לאור חוסר הוודאות הנוכחי בנוגע למחירים העתידיים, עסקים רבים נאבקים לקבוע כמה לייצר, ובכך הם נוטים יותר לייצר יותר או לייצר פחות.

יתר על כן, אם האינפלציה תגרום לזרים לאבד אמון בדולר, יכולה להיות יציאה מהדולר שעלולה לסיים את מעמדו כמטבע העתודה הגלובלי העיקרי, ובכך לעורר ירידה תלולה עוד יותר בכוח הקנייה של הדולר.

כמות הדולרים כבר עלתה ב-32.9% ב-17 החודשים האחרונים (בעיקר בגלל גוון ההוצאות המדהים של הממשלה הפדרלית).

יתכן שעברנו נקודת מפנה - תחזיקו חזק, אנשים.

נוכל לצאת לטיול כלכלי מחוספס בחודשים הבאים.