ארצות הברית השקיעה יותר מ-2 טריליון דולר באפגניסטן – ונכשלה במשימה לשקם את המדינה

בשנת 2001, כלכלת אפגניסטן הייתה הרוסה אחרי יותר משני עשורים של מלחמה שקדמו לפלישה האמריקנית באוקטובר אותה שנה.

 

חיילים אמריקנים מורידים את דגל ארה"ב בעת מסירת בסיס לכוחות אפגנים (צילום: משרד ההגנה האפגני)

 

מאז כניסת הצבא לאפגניסטן, ארצות הברית הוציאה 2.26 טריליון דולר – כך מעריך פרויקט עלויות המלחמה באוניברסיטת בראון. הנתח הגדול ביותר, כמעט טריליון דולר, הלך לתקציב פעולות חירום מעבר לים של משרד ההגנה האמריקני. הסכום השני בגודלו, 530 מיליארד דולר, הוא הערכת תשלומי הריבית על הכסף שממשל ארה"ב הלווה כדי לממן את המלחמה.

ועדיין, לצד הסכומים העצומים הללו, לאפגניסטן יש את אחת הכלכלות הרשמיות הקטנות בעולם. בשנה שעברה, הנשיא אשרף גאני, אשר ברח ביום ראשון מהמדינה לאחר שהטליבאן הגיע לבירה קאבול, אמר כי 90% מהאוכלוסייה חיים על פחות מ-2 דולר ליום.

עם זאת, הכלכלה הלא חוקית שגשגה בינתיים. לאחר שהכוחות האמריקנים הורידו את הטליבאן מהשלטון ב-2001, אפגניסטן הפכה כאחת מספקיות המובילות בעולם של אופיום והרואין, והיא צפויה להמשיך להחזיק בתואר עכשיו שארגון הטרור חזר לשלטון.

מאז שנכנסה למדינה, ארצות הברית הקציבה יותר מ-144 מיליארד דולרים לשיקום אפגניסטן. חלק גדול מהכסף הועבר לקבלנים פרטיים ולארגונים לא ממשלתיים, עליהם וושינגטון הטילה ליישם תוכניות ופרויקטים לבניית כוחות ההגנה האפגנים, שיפורים ממשלתיים, סיוע כלכלי ופיתוח חברתי, כמו גם מלחמה בסמים אסורים.

הכישלון הגדול ביותר, והיקר, במאמצי השיקום, היה 88.3 הדולרים שהושקעו באימון וציוד הצבא האפגני ממאי 2002 עד מרץ השנה. אחת המטרות הייתה לאמן את הצבא האפגני בהדיפת הטליבאן וארגונים חמושים אחרים כמו אל-קאעידה ודאע"ש, אשר היוו איום קיומי על הממשלה האפגנית שנתמכה על ידי ארה"ב.

 

חיילים של צבא אפגניסטן באימון (צילום: איי.פי)

 

אבל ככל שהכוחות הזרים יצאו מאפגניסטן, והטליבאן התקדמו בכיבוש המדינה, כ-300 אלף הלוחמים האפגנים נכנעו במהירות.

לא רק גורמים היסטוריים ותרבותיים של אפגניסטן עזרו לעצב את התוצאה הסופית, אלא גם הערכה לקויה של המאמצים האמריקנים אשמים בבזבוז כסף.

בשנת 2008, הקונגרס האמריקני הקים את SIGAR, אשר מטרתו לפקח על שיקום אפגניסטן. שם בודקים ומעריכים את מאמצי השיקום של וושינגטון באפגניסטן.

בדוח שפורסם בשנת 2017, נמצא כי לוחות הזמנים "המוגבלים מבחינה פוליטית" של וושינגטון "העריכו בעקביות את החוסן של התקוממות אפגנית" תוך כדי שהעריכו יתר על המידה את היכולות של הממשלה האפגנית. על פי SIGAR, ארצות הברית כשלה בניסיון לשלב מערכות נשק מערביות מתקדמות לכוח לחימה אנאלפביתי ברובו – מה שהנציח את התלות האפגנית באמריקנים, במקום ליצור צבא שיכול להילחם בכוחות עצמו.

כמו כן, SIGAR מצא כי הכלים ששימשו לניתוח המאמצים האמריקנים, לא הציגו "פקטורים מופשטים, כמו שחיתות או הרצון להילחם".

בחודש שעבר, פורסם הדוח העשירי של SIGAR העוסק ב"לקחים שנלמדו" באפגניסטן. "בסביבות בלתי צפויות וכאוטיות כמו אפגניסטן, פיקוח לקוי או יישום לא טוב יכול לאיים על היחסים עם קהילות מקומיות, לסכן את חייהם של אנשי ממשל ואזרחים אפגנים ואמריקנים כאחד, ולערער את המטרות האסטרטגיות".