אהבה מלכותית: הסרט החדש על הנסיכה דיאנה

כבר מההתחלה ניתן להבין כי הסרט החדש על הנסיכה דיאנה לא מנסה להיות נאמן למציאות, וטוב שכך, כי אותה בחירה אמיצה מאפשרת לו להפוך מסרט ביוגרפי ויבש, ליצירה קולנועית מרגשת, דרמטית, כמעט פיוטית. הסיפור של הנסיכה דיאנה מוכר לכולנו, אך סטיבן נייט, אשר כתב את התסריט, הצליח להפיח חיים בסיפור המוכר והשחוק, ואילו הבמאי, פבלו לאריין, הצליח לעטוף את הכל לכדי סיפור עגול ומושלם, ויזואלית בפרט.

ב״ספנסר״ הנסיכה דיאנה מוצגת כאישה פשוטה, כזו שפעמים רבות נחנקת ומתרחקת מהפאר, המלכותיות, המרחבים הגדולים. אל נעליה של הנסיכה נכנסה השחקנית קריסטן סטיוארט אשר לאחרונה זכתה במועמדות לאוסקר על תפקידה, ובצדק. סטיוארט מצליחה להציג את תצוגת המשחק המרשימה ביותר בקריירה הקצרה שלה, והתוצאה מהפנטת. 

כאמור, די מהר ניתן להבין כי דיאנה סובלת בתוך כלוב הזהב שלה. אימה דוחקת אותה, מכריחה אותה לנהוג כבת מלוכה מן המניין, מובילה אותה למשקל במטרה לראות האם חס וחלילה העלתה קילוגרם, ועוד. ככל שהסרט הולך ומתקדם, כלוב הזהב של דיאנה הולך וסוגר עליה, כאשר היחידים שמגלים כלפיה הבנה וחיבה הם המשרתות והמשרתים. 

בסופו של דבר, דיאנה מצליחה לחמוק מכלוב הזהב, מהדמות שניסו לכפות עליה שוב ושוב, כל הסובבים אותה. היא יוצא לחופשי, היא משחררת את עצמה, ובורחת הרחק מבית המלוכה, למקום בו לא תהיה יותר ״הנסיכה״, אלא רק דיאנה. במובן מסוים מדובר על פיסה קטנה של נחמה, כאשר לפני מותה, הצליחה למרות הכל, לגלות דיאנה, מי היא באמת.  

זהו סרטו השלישי של פבלו לאריין, וגם כאן, כמו בסרטיו הקודמים, הוא מצליח לייצר אינטימיות מעוררת השראה, אסתטיות ויזואליות שקשה להסיר ממנה את העיניים, תפאורה וצילום אותנטיים, ואת כל זה הוא עוטף בפסקול נהדר (אותו הלחין ג׳וני גריווד). התוצאה היא סרט שאתם פשוט חייבים לראות. חיה של הנסיכה היו לא רק מרתקים ומעניניים, אלא גם מעוררי הזדהות עמוקה, מחשבה, ואמפתיה.