העלילה של ״האיש שלא היה״ מבוססת על רומן בעל אותו שם אותו כתב הסופר בן מקנטייר, אותה לקח מאדן (הבמאי של ״שייקספר מאוהב״) והפך ליצירה חדשה ומרעננת. כאמור, הכל מבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות, במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר המבצע המרכזי היה ניסיון הטעיה שביצעו אנשי המודיעין הבריטי.
השנה היא 1943, ולגרמנים כבר לגמרי ברור שהפלישה הבריטית קרובה מתמיד. למרות שלשני הצדדים היה ברור כי הפלישה תתחיל באיטליה, ניסו אנשי המודיעין להטעות את הצבא הגרמני ולגרום להם לחשוב כי הפלישה למעשה תתחיל ביוון.
הדמות המרכזית בסיפור היא יואן, קומנדור במודיעין, שהוא במקרה גם יהודי ממשפחה עמידה. הדמות המרכזית הנוספת היא צ׳ארלס, קצין חיל האוויר, כאשר בין השניים מתקיימים מערכת יחסים הפכפכה, כאשר הפערים והשוני בין השניים (יואן הוא גבר חזק, אידיאליסט, עקשן, ואילו צ׳ארלס הוא מתבודד, פזיז, ורגשן) מצליחים להעניק לא מעט דרמה ליחסים, ובכלל לסרט כולו.
מרבית הסצנות מתרחשות בחדרים אפלים, במקומות מסתור, שם מתכנס הצוות, ומנהל שיחות על המידע הרלוונטי. אך מעת לעת המצלמה עוברת גם למקומות אחרים, רחובות, פאבים, בתים וכדומה. המעבר המצומצם הזה מעניק לסרט תחושה מעט קלסטרופובית, אך סוחפת ואותנטית.
במובנים רבים ״האיש שלא היה״ מצליח להיות לא עוד סרט מלחמה, אלא סרט דרמטי, נוגע ללב, קשה לצפייה לעיתים, ובעיקר, בלתי נתפס כאשר נזכרים שהדברים אכן קרו בעבר, במציאות, אי שם במלחמת העולם השנייה, שכבר מרגישה כה רחוקה מאיתנו.