בעידן המודרני ובטח שהפוסט מודרני לעתים אנו שוכחים אמיתות בסיסיות בעבור טיעונים מפולפלים.
כך גם במקרה סוגיית ההפלות, שכמעט שכחנו שאם צריך להרוג את זה - אז זה חי. ואם זה חי, לא צריך להרוג את זה.
מלבד בגילוי עריות, או כפי שאמרו חז"ל כאשר יש לבצע הריגה של עובר לצורך הצלת אימו לפני שהלידה הושלמה - הרי שנראה שעדיף לא לעשות את ההליך, או לכתחילה לא להיכנס למיטה למצב שבו יתכן ונזדקק לו.
בנושא מקרי אונס חס ושלום, אני אינני יודע ומסוגל לומר, אך נראה כי ראוי לחכמים וגדולים ממני לדון בכך אם כי יש לי את דעתי שלי והיא שיש ללכת לקראת האם בנושא זה.
תומכי ההפלות באמריקה, שברובם לא עיינו/הבינו את החוקה (שלא צריכה בכלל לדון בנושא) בעצמם יודעים שהעובר אינו 100% חלק מהאם במובן הפשוט ביותר, ושהוא לכל הפחות נתון במצב ביניים של מחד ישות עצמאית, ומאידך חלק מוחלט מאימו - אך עצם הדיבור עליו כקטגוריה נפרדת מעיד כי הוא בקטגוריה נפרדת. גם אם בשלב ההריון הוא נתון בחזקת האם.
במילים אחרות, לולד יש פוטנציה של חיים שלמים, ביולוגיית חיים התפתחותית סמי-אוטונוטית, ואין שום סטטוס חוקתי נפרד הנוגע לו בחוקה.
לכן, גורלו הוא בהכרח הוא גורל של 'מין-אדם', והחוקה האמריקנית מעולם לא דנה ב'מין-אדם'.
ולכן, פס"ד רו נגד וויד - היה מצוץ מן האצבע גם לשיטת אלה שלא רואים בולד דבר עצמאי אלא 'מין-אדם', ואלא שרואים בו חלק מהאם, ובכן, אם ברמת האתיקה הרפואית מותר לאם ללכת ולכרות את איבריה, ויש רופאים שמוכנים ללכת ולכרות איברים של בני אדם - אז מעניין מה בית המשפט העליון באמריקה יחשוב על רופאים אלו...
בכל מקרה, החוקה לא קבעה את עמדתה לגבי סטטוס הולד, - אדרבא היא לא קבעה האם ולד הוא חלק מהאישה או לא, או מהו טיב היחסים בין השניים - ולכן , האבל הנורא (אוי לא, אי אפשר לשנות את החוקה כדי להפיל ילדים בחודש השמיני להיריון - דיקטטורה!) אינו רציונלי.
הוא לא רציונלי לא ברמה השיפוטית, ובטח שלא לאור הספרות הביו-שיפוטית הקיימת, ובטח שלא לאור מדע הרפואה שאוסר על כריתת איברים של אנשים מרצונם לפי בקשתם ברוב מדינות ארה"ב.
במיוחד כאשר אנו שומעים דמוקרטים שהתפנו להופיע מול הטלויזיה ולספר לנו כמה נשים עניות עכשיו יתקשו להשיג הפלות - כי ברור שמפילים ילדים בגלל מצב כלכלי.
אכן, מלבד העובדה שברמה החוקתית פס"ד זה מושיב את ההיגיון המייסד של אמריקה על כנו, בכך שהוא "לא אוסר הפלות", כמו ש-YNET ויתר השקרנים מספרים, אלא רק מחזיר את הסוגיה לבתי המשפט המדיניים של כל מדינה ומדינה, הרי שיש משהו גרוטסקי באבל המופגן של ליברלים על כך שקשה יותר לסיים את חייו של עובר בשם - זכויות נשים.
יש משהו כמעט לא בריא, לא הגיוני, באנשים שמתאבלים על כך שנשים איבדו "את הזכות לבחור על גופן", בעולם בו הולד הוא גם אחריות של אב שיצר אותו עם כל הכבוד ושראוי שגם לו תהיה אמירה בעניין.
זו החלטה שגם במידה ולא היתה מתקבלת, קרי גם אם 'רו נגד וויד' היה נותר על כנו ולא מבוטל, לא היה צורך לקבל את עמידתו בשמחה. אדרבא, חברה שמפגינה שמחה על קלות המתת הוולדים, מעידה על אובדן בושה אנושית בסיסית, מצד אנשים שהפכו את הרג הולד, לאובייקט פוליטי-פמניסטי - חולני.
זו סוגיה חברתית-תרבותית-דתית, שכל מדינה באמריקה רשאית לדון בה בפני עצמה - כך היה, וכך טוב שיהיה.
משפחה שמאמינה בהפלות גם בלי מקרי חירום וחריגים, טוב שתעשה אם תעבור באופן חופשי לקליפורניה או לניו יורק, אין בעיה - שם בשמחה ישנה תעשייה שמעדיפה חיי מהגרים על חיי ולדים אמריקאים.
אך התקשורת השמאלית בישראל תמשיך לספר שהפלה נאסרה עכשיו בארה"ב.
זה בסדר, מי שמוכן להרוג עוברים גם בלי סיבה ריאלית וטראגית כהצלת חיי האם, גילוי עריות חס ושלום, או אונס רחמנא לצלן, גם מוכן לשקר עבור הזכות לעשות זאת.
וזאת בלי לדבר על המופקרות החוקתית והחריגה מהסמכות השיפוטית שייצג פס"ד 'רו נגד וויד' מקודם לכן.
עלינו, נשים וגברים, לקחת אחריות על מפגשינו המיניים, ועל מטרותיהם, תוך הכרת הסיכונים והערכים הנלווים אליהם.
זה מתחיל מהבית, ולא בהיתר להריגת כל ולד.
כאילו לחיים, ולפוטנציאל הטמון בהם, אין ערך מקודש בעיננו בני האדם.
טוב שאמריקה חוזרת להבנה יסודית זו.
