שנון, מבדר ואנושי: ״אף פעם לא מאוחר״
מדובר על אחד התסריטים האנושיים והמרעננים של התקופה האחרונה, עם צוות נשי מאחורי הקלעים ושחקנים נהדרים, סרטה החדשה של הבמאית סופי הייד מצליח לגעת בלב כבר בשוט הפתיחה ולהכניס את הצופה לחווית צפייה בלתי נשכחת
07.15.2022 19:00
סוכנויות הידיעות
העלילה של ״אף פעם לא מאוחר״ עוקבת אחר אישה בשנות השישים לחייה, שנפגשת עם בחור צעיר בחדר בבית מלון. במהרה מתברר כי אותו בחור תמים למראה, הינו למעשה עבד מין, שנמצא במקום כי שילמו לו. אותה אישה אמיצה מגלה לו כי היא מעולם לא חוותה אורגזמה, והיא כבר איבדה אימון שתצליח להגיע לשם.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
רוב הסרט מתקיים בחדר המלון הקטן הזה, מה שהופך את העלילה לדחוסה אך סוחפת יותר, ואת הסיטואציה אמינה ואנושית מתמיד. השניים מתחילים לדבר, ואותו בחור צעיר מתגלה חכם, קשוב, ורגיש במיוחד. במילים אחרות, בניגוד לסרטים אחרים, סרטה של הייד, מבקש להציע נקודת מבט שונה, לא של ניצול, אלא של מפגש אנושי אמיץ.
״אף פעם לא מאוחר״ עוסק במיניות מאוחרת, מיניות נשים, ובתשוקה של אישה שלא נותנת לגיל להוות מכשול, והוא עושה זאת באמצעות רגישות וחוכמה, לעיתים בהומור, ובעיקר בכבוד רב, מה שהופך את הסרט לאחד היצירות הקולנעיות האינטלגנטיות והאותנטיות שנראו על המסך הגדול לאחרונה.
את האישה מגלמת אמה תומפסון, כאמור, אישה בשנות השישים לחייה שהחליטה לצאת מאזור הנוחות שלה ולהעניק לעצמה מתנה ליום ההולדת. את הבחור הצעיר מגלם השחקן דאריל מקורמיק, ובין השניים מתקיימת דינמיקה מרתקת וסוחפת. השניים משוחחים לא רק על מין, אלא גם על דת, לימודים, יחסים, אכזבות והצלחות.
הגיבורה יוצאת מרוצה מהפגישה הראשונה, והיא מחליטה להזמין אותו למפגש נוסף, וכאן נעצור בשביל לא להגזים עם הספולריים. לסיכום, ״אף פעם לא מאוחר״ מציף את המתח שבין מציאות ופנטזיה, הקיים בכל גיל, אך הוא אינו חוטא בפמיניזם מכביד או חינוך הצופה, ולכן הוא נשאר בעיקר נוגע ללב, מעורר הזדהות, ונהדר.
