דעה: זה הפתרון להרג הילדים בעזה

למחבלים מקריבי הילדים בסבבי הלחימה עם ישראל הנעזרים בגנים, בתי ספר, מסגדים קהילתיים, וסתם דירות בהם הצבא יודע שחיים גם עוללים, תינוקות, וילדים כדי לתכנן מזימות, יש מחויבות עמוקה למטרתם החייתית הנגזרת מתרבותם הג'יאהדו-פאשיסטית.

מיותר לציין שישראל לא צריכה לשנות את שיקוליה המבצעיים או מדיניות חיסוליה משום שטרוריסט בחר להקריב את בן השכנה - מאידך, לאורך זמן, להגיד "אין מה לעשות, הערבים בוחרים להקריב את ילדיהם, ואיננו אחראיים לכך משעה שהכריזו ג'יאהד כנגדנו", הרי שגם נץ כמוני יודה - זה לא טיעון.

הגיע הזמן לא להתחכם עם האויב, אלא לנצל את שיטותיו החולניות לטובתנו, ולהציע פתרון שבידו יהיה

א. להפסיק את הכרסום-העצמי בצדקת הדרך, בביטחון-העצמי ובמוראל הלאומי משום שבכל מבצע צבאי מתים לצערנו ילדים ערביים בעזה

ב. לשפר את תדמיתנו הבינלאומית

ג. לייצר 'מציאות מונעת' במסגרתה הכוחות הגלובליים יבינו באופן אינסטינקטיבי, שכשילדים נהרגים בעזה, ברור-לכל מי אשם בדבר.

לכאורה הגשמת רק שניים ממטרות אלה תשנה לעד את מרחב התמרון הישראלי, את תדמיתנו הבינלאומית, ואת היכולת להילחם בטרור.

אם כך, כיצד משיגים מטרות אלו על ידי מינוף הנקודה הרכה של ישראל המתמודדת מול רוצחים שמשתמשים בילדי עזה כמגנים אנושיים - דווקא לטובתנו?.

 

הפתרון המוצע כאן מבוסס על הנחה שבידי השב"כ וחיל-המודיעין מידע מדויק אודות "עם מי" נמצאת מטרה מסוימת ברגעים נתונים באמצעות מודיעין-בשטח.

הפתרון מבקש לנצל את ה"עם מי", כדי לפעול מבעוד מועד.

במילים אחרות.

מחבל שהתגלה בשלב כלשהו כפועל במסגרת שטחים הנופלים בקטגוריות אזרחיות-מסוימות נגד ישראל, גם כשהדבר אינו נעשה בעת כוננות צבאית או מבצע ביטחוני, קרי - "עובד" מתוך בתי שכנים בהם ילדים קטנים, במסגדים קהילתיים, בתי חולים, גני ילדים, בתי ספר – או מפקד על מבצע תשתיות ה"עובד" מתוך מרחבה שכזה, הופך למטרת חיסול.

וזאת משום שעצם ייצור הטרור דה-יורה, או דה-פקטו באזורים בו חיים ילדים הופך מבחינת העמדה המוסרית של ישראל ל-Casus Belli לחיסולו לא פחות מאשר עצם ארגון פעולת הטרור נגד אזרחים ישראלים שלכאורה בגללה חוסל.

הדרך היחידה להרתיע את אלה המבקשים לנצל את ילדי עזה כמגנים אנושיים עבור רצחנותם, ובמקביל להוכיח לקהילה האירופאית שסיכון ילדי עזה כשלעצמו בידי מבוגרים בעזה נחשב בעיננו כחמור לא פחות, הוא להפוך את עצם הימצאותם של מחבלים ומפקדיהם במרחבים הנזכרים לעיל כעילה מספקת לקברניטים ישראליים לתת פקודת חיסול.

למעשה עד למצב שבו יבינו החיות הללו שעצם ההסתופפותם ב"פגישות עבודה" במרחבים אזרחיים לצד ילדים, היא כשלעצמה - דינה מוות כעצם תכנון הפיגוע נגד הישראלים.

כפי שאוכיח מיד מדובר גם באסטרטגיית חיסולים שתחליש בבוא הזמן את החמאס והג'יאהד.

במידה ונעשה כך, נוכיח לעולם

א. שחיי ילדים ערבים חשובים עבורנו לא פחות מחיי אזרחי ישראל.

ב. שישראל מוכנה להיכנס לעימות מול חמאס או הג'יאהד ולו כדי לחסל את אלה המתחבאים מאחורי ילדי עזה.

ג. בכך להגן על צדקת-הדרך שלנו עצמנו בעודנו יודעים שילדים אלה, ראויים לא פחות לחיים מאיתנו.

ד. תייצר החלשה דרמטית של רמת הערבוב בין מרחבים צבאיים ואזרחיים ברצועה.

ה. תהיה תירוץ מעולה להתחיל את התהליך הכואב של מיטוט צבאות הטרור שצמחו בעזה בשנות נתניהו ובנט.

מעתה, אחת ממטרות השב"כ והמודיעין תהיה לבדוק מי מעז למקם עצמו בסמיכות לילדים בעודו מתכנן או מייצר פעילות אנטי-ישראלית - יתכן ואף יהיה מדובר בראשית הנדסת תרבות של ממש ברצועה.

על מנת להצליח בכך, מדיניות חיסול חדשה שכזו חייבת לעבור נורמליזציה הדרגתית בטווח הבינוני-ארוך כחלק מאסטרטגיה מקדימה.

רק כך נוכל בזמן גם מבצע צבאי רחב להכשיר מראש את דעת הקהל העולמית לכך שכשילדים ערבים מתים, הרי שזה קורה לאור מדיניות ארוכת שנים מצד ההורג (ישראל) שעשה הכל כדי למנוע הקרבת ילדים מבעוד מועד על ידי חיסול המקריבים הפוטנציאלים בדמות מדיניות של הרג מקריבי הילדים מבעוד מועד ולו משום עצם נכונותם לעשות זאת.

כאשר הערבים ואירופה יראו שהעמדת ילדים בסיכון היתה כבר חודשים לפני המבצע הנוכחי שוות עבורנ לתכנון פיגוע נגד אחינו הישראלים – אזי לבטח נוכל עליונות מוסרית שאין לערער עליה בשום קנה מידה פרלמנטרי-הומניסטי – אלא אם כן אתה מאותם אנשי שמאל-קיצוני אירופאי שלנצח מאמינים ש"עזה במצור", "ישראל מדינת אפרטהייד" וכו' ואז ברור שהבעיה היא תמיד בנו.

אך כפי שאבקש לטעון הרי שהחכמה שברעיון זה הינה שלא מדובר בצעד שאנו נוקטים רק כדי לרצות את הגרמנים, מדובר בצעד שמהותו שינוי הגדרת האלימות בסכסוך.

שינוי הגדרת האלימות בסכסוך - משמע שמבחינת ישראל עצם טקטיקת המחבלים-ילדים, בשעת קרב ושלא, קרי - ההתנהלות הערבית הבסיסית, נחשפת כאקט אלים ולא עוד כטקטיקה לגיטימית, ולא רק שהיא נחשפת, היא הופכת כל ניסיון ערבי מאוחר יותר להתכסות בילדים למגוחך בתכלית לאחר שכבר חיסלנו כמה מהם בדיוק על אותה ההתכסות בילדים....

בכך, תיחשף ערוותם המוסרית של החמושים בעזה לעיני העולם בלי קשר לכמה ילדים מתים בסבב כזה או אחר.

בכך היהודים ייצאו עם ידם על העליונה גם בשל הגברת כמות החיסולים, וגם בשל הפיכת קנה המידה לחיסול, לפעולת אלימות הנחשבת כהתכסות מאחורי אזורים אזרחיים.

והיא תבצע נורמליזציה לפעולות אלה עד לרמה שהלה יהפכו למוצדקים לא פחות מפעולות המל"טים האמריקאים בפקיסטן אודותם אינכם שומעים דבר.

אך מה אם מדיניות חיסולים "מתירנית" (ואלמנטרית) שכזו תקרב התלקחויות נוספות?.

א. משעה ששיקולים דיפלומטיים שווים ולא אחת גוברים על אלו הצבאיים מול צבא חמאס המתעצם שבנה נתניהו (כבכל סבב כמעט בעשור האחרון) הרי שיש צורך בשינוי משוואה לכיוון הרס יכולות - לכן אין כאן מה להפסיד מריבוי טיפול בבעיה שממילא תצטרך גדיעה.

ב. אך השאלה היא איך ישראל תיראה למול העימותים הבאים והבלתי נמנעים - כזו שדרכה העולם יגלה שהחזית החלה רק בגלל טילים נגדנו? או אולי גם בגלל שהם השתמשו בילדיהם כמגן אנושי? - חומר למחשבה.

כך שגם עם מדובר בשינוי פרדיגמה שלפתע יעורר צוק איתן 2, במסגרתו ימותו ילדים חס ושלום במלחמה – אין זה משנה, שכן לאורך זמן, העולם יבין שחוסר הנכונות של הערבים להפריד בין המרחבים האזרחיים והצבאיים, במקביל לניסיונם לפורר את ישראל, ולתכנן פגיעות באזרחיה, הם הגורמים למלחמה והם משתקפים בצורה ישירה בפעילויות החיסולים וגדיעת המטרות שלנו - עד שייגמרו הטילים. 

במידה וישראל תיישם את המלצתי ותהפוך אותה למדיניות צבאית-מונעת רשמית אני סבור שבתוך שמונה שנים חמאס ייחלש עד לרמות של 2006.

סימולציה:

ג'יאהד אבו ג'יאהד הוא מג"ד ג'יאהד/חמאס מחאן יונס.

ג'יאהד עומד בראש צוות תכנון של חטיפה בנתיב העשרה.

הוא נפגש עם בכירים במסגד קהילתי/בית-חולים ליולדות בעיר חאן יונס.

ישראל מוכרחה לא רק לחסל את ג'יאהד אבו ג'יאהד עצמו על תכנון רצח הישראלים - אלא לצאת מיד בתום החיסול בהצהרה על כך שידעה שהשתמש בילדים כמגן אנושי – וזו הסיבה שהוא נהרג בגללה – ו"""לעזאזל התכנון של רצח ישראלים""".

עצם הידיעה שישראל מחסלת ערבים על שימוש בילדים כמגן אנושי, מבלי קשר לעובדה שהם במקביל מחוסלים כי לכתחילה תכננו הרי לרצוח אזרחים ישראלים

1. הופכת את העובדה שערבים מתים לא רק בשל היותם טרוריסטים אנטישמיים, אלא בשל היותם משתמשים-בילדים שלהם -  לעובדה צבאית ומדינית מצד ירושלים.
2. מנכיחה שינוי במציאות המעיד על טיבם של מנהיגי עזה ומציג לעולם שפשיעהם המוסריים כלפי בני עמם לא פחות חריפים מפשיעהם האנטישמיים.
3. יוצרת נורמליזציה ורוטיניזציה גלובלית לעמדה הישראלית שבמידה וילדים מתים, הרי שזה יכול מאוד להיות תוצר של העובדה שהוריהם או דודיהם או שכניהם תכננו להקריבם במהלך תכנון הרצח - או להקריבם לאחר שתגיע תגובה לרצח שתכננו בסמוך אליהם. ולכן ילדים אלה רק מתו משום שישראל כשלה באופן צבאי לתפוס בדיוק את המחבל המתחבא בצילם לפני כן - ולחסלו על כך - כן עד שיגמרו או ידוללו כמו בשכם.
4. בזירה הפנים-ערבית, היא יוצרת חיץ-פיזי-הכרחי הדרגתי בין המרחב הצבאי והאזרחי. היא מאלצת לשנות את הגיאוגרפיה-האנתרופולוגית בעזה לפי רצונה של ישראל, והיא גם תקל על חיילינו כאשר אלה יצטרכו לחדור את הרצועה.
5. ילדים בעזה יגלו, שישנם "שהידים" שנהרגו על ידי ישראל אך ורק משום שביקשו להסתתר מאחוריהם בלי קשר לתכנוני הרצח של ישראלים.
6. ישראל תתפס ככזו שעבורה איום על חיי ילדים ערבים הינה פעולת מלחמתית.

למעשה, העוסקים בטרור שישראל גילתה שמתחבאים לצד ילדים – יחוסלו באופן פומבי וסיטוני.

מדיניות החיסולים תתרחב, ותכין את ישראל למלחמת התשה משמעותית שבסופה גם אם ניכנס לסבבי ם בני 54 ימים כבעבר, אזי משום שעמלנו מראש לא רק על סימון מטרות, אלא על שינוי הגיאוגרפיה-התרבותית בתוך שטח הרצועה באמצעות חיסולים, אזי בסבבים אלה ובפעולות צבאיות עתידיות יהיה קל יותר להפריד אזרח ממחבל.

האם פחות ילדים עשויים להיפגע בסבבים אלה (שאנו רק הולכים ודוחים מבלי שיש נוכחות צה"לית בדרום הרצועה) ?

לא בטוח.

אך אם הם אכן ייפגעו, בסבבים מלחמתיים או במסגרת מלחמה כוללת, הרי שהדבר ייעשה לאחר עבודת-שטח רבת-שנים שבה הוכחנו שאנו מוכנים להסתכן במבצעים צבאיים רק כדי שכשנגיע לזמן המלחמה ידע העולם כולו שחיי ילדים ערבים חשובים עבורנו לא פחות מחיי ילדי תל-אביב.

במובן מסוים, הפכנו את הגיונו המעוות של אהרן ברק שחיי גויים וחיי יהודים שווי ערך, לנקודת זינוק חדשה כדי לייצר ניצחון טקטי ואסטרטגי משנה-מציאות כנגד המחבלים וארגוניהם ואף הצלחנו למנף את רצון הערבים השולטים בעזה להקריב את ילדיהם הן לכלי תעמולתי מול האוכלוסייה הערבית בעזה ובעולם הערבי, והן לכלי ניגוח "מוסרי" עבור אדוניו של אהרן ברק עצמו - הגויים באירופה.

שוב, אין מדובר במתודת הכרעה הרמטית, אך היא עונה על מספיק צרכים כדי ליישמה כחלק ממדיניות-על המיושמת מעת לעת לכל הפחות אם לא תמיד.

במידה מוזרה אם כי לא כתהליך טבעי, יתכן שמהלך שכזה גם ידחוף נשים מוסלמיות לייצר לחץ פאסיבי על זכרים בחברה הערבית להפסיק לקשר בין מרחבי הרצח ותכנון הרצח - ובין המרחב המשפחתי ולא רק כחלק מאילוץ מבצעי של המחבלים עצמם שיצטרכו יותר ויותר לבודד את עצמם מיתר האוכלוסיה.

ככה נוכל לבודד מפקדות ואזורי אימונים מיתר האוכלוסייה האזרחית בטווח הארוך.

מי יודע אולי זה יגמול אותנו מהניסיון המטומטם להקריב את עצמנו על מזבח חיי האויב כשברור שבכל ניסיון של הקרבת-ילדים שהוא מבצע, אנו רק מחסלים וכותשים עוד יותר את המקריבים שרוצים לא רק להרוג את ילדיהם ואת עצמם – אלא גם אותנו.