מהפנט, אסתטי ויוצא דופן: ״פשעי העתיד״

העלילה של ״פשעי העתיד״, המצולם כולו באווירת פילם נואר, מתרחש באתונה. המצלמה עוברת בין סמטאות, רחובות קטנים, בתים מיוחדים, וכמובן, חופים עוצרי נשימה. כך, כבר על הדקה הראשונה, סרטו החדש של הבמאי הקנדי מצליח ללפות את הצופה אל תוך חוויה מהפנטת, ויזואלית ומרתקת.

דיוויד מרחיק לכת ומתכתב בסרטו עם הלוקיישן היווני העתיק, וכבר בסצנה הראשונה אנו זוכים לקבל הצצה קשה ולא פשוטה למראה בה אמא רוצחת את בנה הקטן, אקט שקשה שלא לחשוב על כמה הוא מזכיר את סיפורו המפורסם והטרגי של אוריפידס.  

הסיפור עוקב אחר שני אמני מופע, סול וקפריס, המעלים מופעים ביזארים במיוחד בתוך חללים נטושים ואפלים. המופעים של השניים, והאופן בו הקהל צורך את כל זה מצליח למתוח ביקורת לא פשוטה על עידן האסתטיקה והניתוחים שהפך להיות כה פופולרי ונוכח בחיים של רבים מאיתנו. 

כמו בסרטיו הקודמים, גם כאן עוסק דיוויד בגוף, בייסורים, בטרנספורמציה, ובמפגש של הגוף עם טכנולוגיה. יום אחד, צמד האמנים נתקל בשני פקידים העובדים במשרד לרישום איברים חדשים והם מנסים למשטר את הגוף במציאות בה הסרט פועל. במילים אחרות, זה ללא ספק הסרט הכי נועז ומאתגר לצפייה של קרוננברג. 

״פשעי העתיד״ מצליח להשאיר את הצופה המום, מהופנט, רוצה להסיט מבט אך באותה נשימה פשוט לא יכול. אמנם קשה לפתח הזדהות עם הגיבורים, אך זה לא מצליח לפגום בחווית הצפייה כלל. מדובר על יצירה קולנועית סוריאליסטית שהיא בגדר חובה לחובבי קרוננברג, אך לא רק.