שופט פדרלי נענה ביום שני לבקשתו של הנשיא לשעבר טראמפ שמומחה אובייקטי יבחן את החומרים שנתפסו על ידי ה-FBI ממקום מגוריו במאר-א-לאגו - ועתה, פרטי הליך הבדיקה יוחלטו לאחר ששני הצדדים יגישו את הצעותיהם.
בפועל זהו ניצחון גדול של הנשיא ה-45 שיכול לטעון עתה לאחר שחרור חלקים מהתצהיר ולאחר המינוי של מפקח אובייקטיבי שבמידה והחומרים היו כה מסווגים לא היה ניתן להורות על ביצוע צעדים אלה.
למעשה, מינוי שכזה היה צריך להיעשות לפני שמשרד המשפטים בחן את החומרים.
ה-DOJ ביקש בתחילה צו חיפוש רחב עד כדי גיחוך והשופט פול ריינהרט פשוט חתם עליו מבלי לקחת בחשבון את המגוון הרחב של החומר המיוחס שניתן לתפוס.
הצו אימץ שפה כה רחבה, עד שזו הייתה הגרסה המשפטית של "קח את מה שאתה יכול ואל תחזיר כלום", של קפטן ג'ק ספרו, כפי שתיאר זאת הפרופסור למשפטים מאוניברסיטת וושינגטון, ופרשן פוקס ניוז, ג'ונתן טרולי.
הצו המקורי אפשר תפיסה של כל תיבה המכילה מסמך, עם כל סיווג, מתוך כל הקופסאות המאוחסנות, ושל כל נייר כתיבה מימי נשיאותו של טראמפ.
עתה, ממונה מיוחד יוכל לשרת את אותם אינטרסים של שקיפות ולגיטימציה שהציבור תובע בשעה זו.
מפקח מיוחד על החקירה יכול לחלק את המסמכים לחומר מסווג, לא מסווג אך ביטחוני, ו'לא מסווג' שהוא מחוץ להיקף הפשעים הנטענים.
בירור שכזה יהפוך עתה לחובת התובעים, ויכול גם להציע מידע בסיסי על החומר שנלקח מבלי לחשוף את התוכן או הכותרות.
המפקח המיוחד גם יוכל לתאר חומר הקשור לביטחון לאומי או לנשק גרעיני אם יראה בכך צורך.
הממשל כידוע כבר הדליף כי יש חומר נשק גרעיני.
שוב, כמו עם פרסום התצהיר המצונזר, התובע הכללי גרלנד יכול היה לנקוט בצעדים אלה מראש כדי להבטיח לציבור שהמחלקה אינה פועלת למטרות פוליטיות או לא ראויות - או משתמשת באמצעים מופרזים כדי להשיג מטרותיה, אך הוא סירב בכל הזדמנות לעשות זאת תוך שהוא רודף את אלה המפקפקים ביושרה של המחלקה שלו.
פרסום התצהיר המחודש מראה כי מה שגרלנד ומחלקתו אמרו לציבור אינו נכון לגבי חוסר היכולת לשחרר תצהירים ערוכים מבלי לסכן את התיק או את הביטחון הלאומי.
לאחר שהתנגדו לשחרור אפילו שורה אחת, אנשי הממשל פרסמו דפים שלמים שהיו מתאימים בעליל לחשיפה ציבורית מתוך החומרים.
שוב חיכה מריק גרלנד שייאלץ לנקוט בצעד זה בשל לחץ חיצוני במקום לפעול בכוחות עצמו כדי לטפל בחששות.
למחלקתו יש היסטוריה מתועדת של גורמים רשמיים שהטעו את בתי המשפט והגישו חומרים כוזבים בחקירות הקשורות לטראמפ.
זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו התובע הכללי גרלנד לא עשה הרבה כדי לזכות באמונם של כמעט מחצית מהמדינה.
במחלוקת זו ובמחלוקות אחרות הוא דרש כבוד אך סירב לנקוט אפילו צעדים צנועים כדי להצדיק זאת.