דעה: אני פטריוט, יהודי, ישראלי וחולה כדורגל - ולכן אני מחרים היום את מכבי חיפה בליגת האלופות

כשלמדתי היסטוריה אצל פרופ' משה צימרמן המומחה להיסטוריה גרמנית וחובב הכדורגל המושבע, הוא הסביר לנו פעם באופן בלתי נשכח על לוח השנה בספורט התחרותי ועל איך המופעים הספורטיביים באצטדיוני העולם העניקו תחליף לדת המסורתית והפכו למעין דת חדשה.

צימרמן גם הסביר לנו איך באופן כללי הספורט החליף את המלחמות כזירת המאבקים הבינלאומיים, והפך לכלי דרכו כל עם מסוגל לבטא את ייחודו העצמי - במקום בשדה הקרב - במגרש.

על כל אחת מהנקודות החשובות הללו ניתן להרחיב במאמר נפרד, אך היום אני רוצה להתעכב על הרעיון של זירת הספורט לא רק כמופע בידור בעולם פוסט-אידאולוגי וקפיטליסטי אלא על הספורט התחרותי של היום כמקום המבטא את הלאומיות הישראלית שלנו.

כדי לעשות זאת יש לחזור לראשית הציונות.

אחד הרעיונות המרכזיים של ד"ר מקס נורדאו היה "יהדות השרירים".

יהודי חזק ומודרני שכדי לטפחו הוקמו אגודות ספורט כ'מכבי', 'הפועל', ''הכח', 'בית"ר', 'אליצור', שכל אחת מהן לפי נטייתה האידאולוגית ביטאה וכרכה עיסוק בספורט עם זהות אתנית-לאומית יהודית.

כך נולד הספורט הישראלי.

(למרות חזיזה ואצילי האדירים יענק'לה בנה מפעל זרים - קרדיט אתר ONE)

בשנת 2014 כתב פרופ' צימרמן מאמר בו טען כי חזון יהדות השרירים של נורדאו מת.

צימרמן טען (בצדק) שמכבי של 2014 לקחה את גביע אירופה, וכולנו צהלנו כאילו יהודים או ישראלים לקחו אותו - למעשה העדפנו את הצורה על המהות.

הרגשנו אלופי אירופה, כשבפועל ישראלים שיחקו אולי 5 - 10 דקות מצטברות, מתוך 200 דקות על הפרקט.

מי שלקח את האליפות הוא ליגיון זרים אמריקאי, ואנחנו צהלנו כיהודים.

אפשר לדבר על איך הספורט השתנה, והכל טוב, אבל לטעון שיהדות השרירים לא מתה ב-2014 ולשמור על פרצוף רציני? קצת קשה.

כן, עם הזמן, הספורט, הפך מביטוי של לאומיות ומורשת, לביטוי של קפיטליזם גלובלי.

והינה היום אנו חוזים במכבי תל אביב כדורסל מודל חיפה.

עם מאמן ענק (ברק בכר) שיצר לגיון זרים לא ביד אליהו - אלא בסמי עופר.

כשמביטים בקבוצה זו, מבינים שמדובר בקבוצה בלי ת.ז יהודית כמו שישראל עצמה הופכת למדינה בלי ת.ז יהודית.

אם זה מה שאנחנו רוצים לעודד - אין בעיה, אבל לפחות בואו נהיה כנים לגבי זה ולא נשקר את עצמנו כמו שעשינו עם מכבי כדורסל, זה לא נעים, אבל זה לא - לא נכון ולהניף דגל ישראל שם? קצת מיותר וצבוע, אדרבא אולי זה זילות של הדגל והערכים שהוא מייצג בכלל. 

שילוב זרים הוא ערך חשוב - בספורט ובחיים. יש מקום לזרים בכדורגל העולמי בכל ליגה (כולל הישראלית), ובכל תחרות (כולל ליגת העל) וטוב שכך, וזה חלק מהחינוך לספורטיביות, קבלת השונה והאחר -  אבל לא על חשבון מחיקת עצמנו.

כדי להוכיח את זה תסתכלו על נבחרת סרביה, גרמניה, קרואטיה, ואוסטרליה בכדורסל המצליחות - או על אתלטיק בילבאו, ריאל סוסיאדד, ברצלונה הגדולה של פפ, אייקאס הגדולה ואפילו באיירן של 2012-2017 - נכון אנחנו לא גרמניה, או ספרד, אבל יש לנו נוער מוכשר, ואפשר לבנות היום מקבוצה של 6-7 ישראלים מעולים - גם קבוצת צ'מפיונס לגיטימית.

ולעניין חיפה - אם להיות כנים, זו לא פעם ראשונה שבכרמל מעדיפים הצלחה על חשבון זהות.

כבר ב-2003 קבוצת החלומות ניצלה עד תום את מה שאפשר (עוד כשאיילת שקד סתם היתה נערה יפה ולא שרת פנים שעושה קומבינות בשביל קולות), אבל עתה הם לקחו את התקדים למקומות חדשים ומסוכנים עם 10 מתאזרחים.

ולכן לקראת סיום עלינו לשאול.

האם זו המטרה החינוכית של הספורט הישראלי?

להעביר מסר לנוער שאפשר לקנות הצלחה וזהות ולא לטפח אותם?.

האם זו גאוותנו?  האם זו מטרתנו?. האם זה מה שאוהדי חיפה מניפים בדגל שלהם?.

מה רע בקבוצה נהדרת כמו מכבי תל אביב, עם 5-6 זרים משובחים, שלצד 7-8 ישראלים מעולים ברמת הנבחרת הלאומית עושים חיל ולא נופלים ברמתם ממכבי חיפה ברמה המקצועית.

כאוהד שרוף ואנציקלופדיית כדורגל גם אני צמא להישגים כחול-לבן ברמה העולמית שיעניקו תחושה של אסקפיזם מהמדבר המקומי, אבל הצימאון הזה לא יכול להחליף את הזהות של המדים.  לכן צריך להיות כנים ולהודות שחיפה לא קבוצה ישראלית מהרגע בו היא יכולה לייצר הרכב מ-9 לא ישראלים (ג'ייק כהן עוד אזרח ישראלי מהיותו כהן). 

ואז עולה שאלה יותר גדול - מה בכלל עושה פה מכבי חיפה עושה?

למה לה להישאר בישראל?. למה לא להפוך למותג בינלאומי - בלי מיסים שוחקים, טילים שמבטלים משחקים, חום מדברי, ופרובנציאליות של אוהד ישראלי בלתי-ממושמע אם ב-NBA אפשר להעביר קבוצות מחוף לחוף, אני שואל את יענקל'ה, אולי תדבר עם (פיני) זהבי ורוזנטל ופשוט נעביר את מכבי חיפה ללונדון? גם נחסוך מחירי טיסה לאוהדים..

רילוקיישן לקבוצה - איך לא חשבו על זה קודם?.

זה עובד ב-NBA...

יענקל'ה, יהודי יקר, האם זה מה שרצית כשהקמת את הפרויקט האירופי הזה בכרמל?. מראובן עטר ואלון מזרחי, ובנאדו וקייסי וחזן וחרזי וברקו  (שבכדורגל של היום, עם ליגת אלופות של 32 קבוצות, [ולא 16 כמו אז] היו מעפילים בקלות לליגת האלופות) למכונת ספורט לא ישראלית?

התשובה כנראה שלא.

ודווקא בדור עם שפע של כישרון בכדורגל הישראלי, כשכל חודש צץ כאן פרוספקט חדש.

ומילה לסיום לאוהדי חיפה שאומרים לי "אבל מכבי כדורסל".

1. ביצעתם תקדים בכדורגל.
2. שתי טעויות לא הופכות את הטעות המקורית לבסדר.

אפשר לצקצק, ללכלך על כותב השורות, להגיד מה שבא לכם - כשבהרכב של חיפה תראו 3-4 ישראלים, תדעו שמדובר בקבוצת פריימיר-ליג ולא בקבוצה עם זהות כחול-לבן ומאוד עצוב שלחלק מהאוהדים חשוב יותר ניצחון המדים הירוקים מהסמלים והזהות שאמורים לעמוד בצד שמאל של החזה של המדים האלה.

אז להבא כשאתם מתלהבים מספורטאי יהודי בעולם ששובר שיא אולימיפי, או מככב בארגנטינה או הולנד, אין מה.

אנו יכולים לאזרח כל אחד ולהדביק לו חותמת ולהרגיש שהכדורגל הישראלי כובש פסגות, אבל זה רק בשביל מנדטים לאיילת שקד.

ולכל מי שרוצה להפוך לחלק מהקונצקט והפסטיבל האירופי ולבקר בבירות אירופה עם דגלי ישראל עד כדי כך שהוא מוכן לשכוח שמאחורי הדגלים יעלו למגרש שחקנים שהם לא ישראלים (וחבל כי חזיזה ואצילי הם השחקנים הכי טובים בקבוצה הזו מלבד שרי ופיירו), נראה שהרצון שלכם להיות חלק מהפסטיבל הקפיטליסטי הפוסט-לאומי נטול הזהות, לא צריך היה להשכיח את רצונכם להקריב את הייחוד של הספורט היהודי.

מצד שני אין מה להפקיד על האוהדים שלא דורשים שימור זהות.

כמוני גם הם גדלו במדינה שויתרה על חוק השבות והזהות היהודית שלה - אז לבוא בתלונות ליענ'קלה וחסידיו הגלובליסטסים?. 

אז לפחות שברק בכר יאמן את הנבחרת - משום מה אני לא אופתע אם גם לשם יביא מתאזרחים.