חווית ההגירה וגעגעוע למולדת: הסדרה החדשה של נטפליקס שאתם חייבים להכיר

במרכז הסדרה הקומית של ״נטפליקס״ עומד מו, אמריקאי מוסלמי המתגורר ביוסטון וחולם לקבל את האזרחות שלו, לאחר לא מעט שנים בהן הוא מתגורר במדינה. אך כמובן שהדרך לשם קשה ומאתגרת. כך בכל פרק (בן 20 דקות בלבד) מתגלה עוד בעיה ועוד בעיה, שנראה כאילו מרחיקה את מו מהמטרה שלו.

בין צחוק גדול לרגעים נוגעים ללב, ״מו״ מספקת חווית צפייה אינטליגנטית ומבדרת, ובעיקר חכמה. העלילה מבוססת על סיפורו האמיתי של הקומיקאי מוחמד עמר, אשר גם כתב את הסדרה, והוא בן למשפחה פלסטינית שהיגרה לארצות הברית. גם בסיפור האישי שלו, חיכה השחקן שני עשורים לאזרחות הנחשקת, כאשר יום הגירוש מרחף מעל ראשו במשך זמן כה רב.

הקומיקאי המצליח מגלם את הגיבור של הסדרה, המנסה לפלס את דרכו בתוך סבך זהויות, חוסר אביו שהלך לעולמו, חברתו המקסיקנית, והאם השתלטנית. דמותו של מו היא אולי הלב הכי גדול של הסדרה כולה, כאשר דמותו פשוט מעוררת הזדהות כה עמוקה, בעיקר בזכות יכולתו לשקף את החולשות והפחדים שלו.

את הכל עוטף הגעגוע למולדת, לחומוס טוב, שמן זית איכותי, אוכל ביתי, וכמובן תחושת המשפחתיות שכה חסר למו, בעיקר לאור העובדה שאביו נפטר ואחותו עברה למקום רחוק יותר, ואף התחתנה עם קנדי ובכך כבר פחות שייכת לזהות הפלסטינית שלה, או לפחות כך היא מנסה לעשות.

קאסט השחקנים בסדרה אינו מוכר, אך כולם מציגים יכולות משחק מרשימות במיוחד, שמצליחות להחזיק כל פרק מחדש. מי שמצליח לגנוב את ההצגה הוא אחיו של מו, שנמצא על הספקטרום, ומציג עבודת משחק מרשימה במיוחד, פשוטה ונקייה. אותו הדבר חל גם על אימו של מו. 

כל זה ועוד הופך את הסדרה החדשה של נטפליקס לסדרה שכולה לב אחד גדול, ומעבר לכך, מהאפשרות להפוך ללהיט המבוסס על קלישאות, ״מו״ מצליחה להימלט מהמובן מאליו, להפתיע, לשעשע, ואפילו לעלות דמעות כשצריך, וזו בשורה בפני עצמה בנוף הסדרות הקיים, בטח בז׳אנר של הגירה וחווית מיעוטים וזרים.