אין ספק כי היצע הסדרות גדול מאי פעם, ובכל זאת, איך אפשר לבחור? נראה כי כאשר זה מגיע לרגע בו צריך לבחור עם מה להתחיל, חוזרים בסופו של דבר לעוד סשן של חברים, או סיינפלד. אך אל חשש, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. הנה 5 סדרות נהדרות, שהן ההגדרה לבינג׳ מושלם ומהנה.
סודות בחצר האחורית (Landscapers)
סדרת פשע בריטית מעולה במרכזה עומדים זוג נשוי, סוזן וכריסטופר אדוארדס, אנשים נורמטיביים לכאורה, אוהבים ורגישים, ששתי גופות הוריה של סוזן מתגלות בחצר ביתם עשור אחרי שנעלמו. כך העלילה למעשה עוקבת אחר בני הזוג בעוד סודם מתגלה והם עצמם מכחישים בכל תוקף. עד מהרה מתברר כי ההכחשה היא למעשה מין הדחקה. כל פרק חושף עוד חתיכה מהפאזל של חייהם של סוזן וכריסטופר, ובסופו של דבר יוצר חווית צפייה מותחת ונוגעת ללב.
האגם (The Lake)
במרכז הסדרה עומד ג'סטין, גבר בשנות השלושים לחייו שחזר מחו"ל בעקבות פרידה מבן זוגו מזה שנים, וכעת מתכנן להתחבר לבתו המתבגרת, בילי, שמסר לאימוץ. כמו שתוך זמן קצר התוכניות שלו משתבשות כאשר הוא מגלה שאביו המנוח הוריש את הבית לאחותו החורגת. מדובר בקומדיה אנושית הנעה בין הפוטנציאל של גיל ההתבגרות לבין מבטים מרירים לאחור. באמצעות תנועה זו הסדרה מצליחה לעורר הזדהות, ולייצר תוכן מקורי וכובש.
נערות דרי (Derry Girls)
המיקום הוא העיר לונדונדרי שבאירלנד, הלב הוא ארבע גיבורות, והזמן הוא הימים לפני הסכמי "יום שישי הטוב" שהביאו לסיומו של סכסוך דמים אכזרי. גם בעונה השלישית של הסדרה קצב הבדיחות הפרוע והאמיץ, הליהוק המושלם והצילום הנהדר הופכים את נערות דרי לאחת הקומדיות הטובות של השנים האחרונות. הפרקים קצרים וקלילים ולכן היא מתאימה במיוחד לבינג׳ מהנה ומשעשע.
תחנה אחת עשרה (Station Eleven)
דרמה פוסט-אפוקליפטית על פי ספרה של אמילי סנט ג'ון מנדל אשר עוקבת אחר מספר דמויות שחייהן נקשרו זו בזו לפני מחלה שקטלה את רוב אוכלוסיית העולם. קירסטן, שהייתה ילדה-שחקנית כשמגפה פרצה, היא שחקנית גם בבגרותה ואף חלק מחבורה של שחקנים המסתובבים מקהילה לקהילה מסביב לאגם מישיגן ומעלים הצגות של שייקספיר. העיבוד הטלוויזיוני מקנה לסיפור אווירה לירית מהפנטת שללא ספק דורשת אורך רוח ותשומת לב מלאה. כל פרט בסדרה הזו יכול להפוך בדרך אגב לקו עלילה בלי שאפילו נקשר בין הדברים, וזוהי ללא ספק אחד מנקודות החוזקה שלה.
החברה הגאונה (My Brilliant Friend)
העונה השלישית, ששודרה השנה ומבוססת על הספר השלישי, "הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו", הייתה הטובה ביותר ללא ספק. בעונה זו התבגרות הדמויות הביאה איתה התבגרות גם לסדרה עצמה כאשר הבמאי, סאבריו קוסטנזו הסתמך על הקולנוע של אותה תקופה, שנות ה-70, ונסך בסדרה לוק הרבה יותר טבעי. אלנה הפכה לאם והכימיה שלה עם ילדיה נראית אמינה ומציאותית, ואולי חשוב מכך, מאפשרת לה לפרוץ מהמקום הפסיבי בו הייתה במשך שנים. אם עוד לא צפיתם, זה לגמרי הזמן להתחיל, מדובר על מופת של ממש.