אין סיבה שהמאמר הזה יהיה ארוך מדי.
הנתונים ידועים.
בשלב זה, 2008-2009 אולמרט עובר חיסול על ידי מערכת המשפט בגלל (שבשונה מנתניהו) מינה שר משפטים עצמאי.
ב-2009 כאשר נתניהו נכנס לבלפור - הוא מקבל מדינה נטולת איומים משמעותיים מלבד תכנית הגרעין והטילים של איראן ומאזן האימה בן 50 השנה עם סוריה.
בתקופה זו של 2009-2010, בזמן שמערכת המשפט בדרך לחסל את אולמרט.
הארסנל של חמאס עומד על כמה אלפי טילים בודדים, בעוד חיזבאללה אולי מחזיק בכ-10,000 טילים בלי יכולות רקטיות מרשימות.
כאן נתניהו נכנס לתמונה - בשנת 2020, 11 שנים לתוך זמן שלטונו.
חמאס עומד על 75,000 טילים, וחיזבאללה עומד על 175,000 טילים מתוכם כמה אלפים מדויקים - קרי במהלך שלטון נתניהו חמאס הכפיל את כוחו הרקטי פי 25, וחיזבאללה הכפיל את כוחו הרקטי פי 17.5.
במקביל, האיום הגדול ביותר על ישראל מאיראן הוא תכנית הטילים המדויקים שפותחה רובה ככולה תחת שרביט נתניהו.
לכן אם אדם מנסה להבין איך ישראל הגיעה לעמדה זו במהלך הסכם הגז - זה משום שהפילוסופיה של נתניהו ניצחה.
עדיף להיכנע מלנטרל איומים שהם תוצר של נסיגות.
אולמרט אולי רצה לבצע את ההתכנסות הרת האסון - אך את טעות הנסיגה מלבנון ברמה הצבאית של ברק הוא תיקן, וגם את הטעות של הנסיגה של שרון מעזה הוא תיקן.
רוצה לומר: אולמרט והמרכז-שמאל בכללי ידע לוותר על שטח, אך ידע להרוג את מי שבא לתכנן מעשים פסולים מהשטח הזה.
במובן הזה, אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה הביטחוני הטוב ביותר שידעה מדינת ישראל מאז לוי אשכול אף אם ברמה המדינית הוא חלק מקונספציה שמאלנית שגויה שלכתחילה מובילה לאיומים. מאידך, עדיף לייצר איומים קטנים בשל נסיגות ואז לנטרלן, מאשר לא לסגת ולאפשר לארגוני טרור להפוך למפלצות טרור-דיפלומטיה.
הלאה להסכם הנוכחי.
בשנת 2022 ישראל רואה בכניעה זו הישג, רק משום שבמשך11 השנים החולפות מישהו איפשר למאזן האימה מול חיזבאללה לנטות בצורה קיצונית לכיוון מאוד ברור.
ישראל כידוע לא התחזקה צבאית פי 17, אבל חיזבאללה כן.
אבי ההסכם שהוביל את ישראל למקום בו היא חוששת שתרחישי יצחק בריק יתממשו הוא חובב השרימפסים נטול ההבנה האסטרטגית.
אל תשכחו אני איש ימין.
בהצלחה לביביסטים.