דעה: להיות בן אדם זה יותר חשוב מפוליטיקה - בן כספית כמשל

מאכזב לגלות שאנשים שהאמנת שעושים את הדברים הטובים והחשובים ביותר עבור היקר לנו (העם היהודי) הופכים ליצורים אגרסיביים ואלימים.

כך קרה לי עם כתב מעריב בן כספית שהקניט וגידף לאחר שביקרתי באוזניו את האסטרטגיה של קמפיין יש עתיד.

התנהלותו של כספית הזכירה את הפתגם המפורסם של ניטשה, 'כשנלחמים נגד מפלצות חשוב להיזהר לא להפוך למפלצת".

למר כספית עומדות זכויות רבות: הוא חשף לא מעט מהריקבון, המחדלים, והכשלים של משפחת נתניהו - אך דבר אחד הוא (ויועציו של לפיד) עדיין מסרב להבין, וזהו חוק בדמוגרפיה-פוליטית האומר כדלקמן: "מי שלא נוגס בבייס של הליכוד לפחות ב-20%, לא יגיע לשלטון".

לחוק זה יש שתי אנומליות ב-50 השנה החולפות, צמד רמטכ"לים, גיבורי ישראל, ששמם הלך לפניהם (לפחות בשיאם) שהביסו מנהיגי ליכוד מבלי לקחת את אותם 20 אחוזים - אלו היו יצחק רבין, ואהוד ברק, אשר גם כן - פעלו במציאות דמוגרפית מעט שונה מהיום.

אולמרט ושרון - נגסו גם נגסו בבייס הזה.

רבין וברק, צמד דמויות 'צבר מיתולוגי' ניצחו את חוקי הפיזיקה בשל ההילה הכלל-ישראלית הגדולה ממנה נהנו בשיאם, ומשום שבימי חייהם עשו הרבה יותר למען ביטחון העם היהודי (לטוב ולרע) מאשר יאיר לפיד, עיתונאיו, ועוזריו.

כדי לשחזר את הצלחתם במציאות דמוגרפית-פוליטית דיומא, הקמפיין של לפיד היה מוכרח לנצל את ההישגים הביטחוניים (המוגבלים אמנם, אך הקיימים) של ממשלת השינוי - ולתקוף את נתניהו דווקא במעוזי הפריפריה עימם.

ביקורת זו - לא עניינה את כספית, שטען בתגובה לדברי כי כותב שורות אלה - "לא חכם" וכי קביעת מחדלים לפני קבלת התוצאות היא "טמטום מוחלט" - אבל התוצאות ברורות לכל - לנתניהו יהיו 61.

כספית ויועצי לפיד, לא הבינו כי במדינה בה נוצרה דיכוטמיה כוזבת של "ביבי. ימין. חזק", ו"לפיד. שמאל. חלש", החיסולים והמבצעים בשטח לא ידברו חזק כמו הסיסמאות.

מכיוון השיח במדינה מוכוון מילים ולא מעשים, ישנו צורך שיטתי, סיזיפי, ומייגע, לייצר תעמולת-נגד, המפרקת את הייחוס של 'ביבי ימין חזק' מחד, ו'לפיד שמאל חלש' מאידך כדי לנגוס בבייס הזה שבלעדיו אין ללפיד סיכוי להגיע ל-30 או לשלטון בלי איזה בנט.

אך קמפיין לפיד, בשונה מקמפיין נתניהו המצוין, כשל להפנים כי יש צורך בתעמולה. קטלנית, משפילה, נגד היריב.

קמפיין נתניהו, ידע, יישם, לחץ על כפתורי המילים - ועשה זאת בהצלחה רבתית.

חוסר מוכנתו של אחד העיתונאים הבכירים בישראל לשמוע אודות כישלון מסתמן זה של

א. אי שינוי הדיכוטמיה הכוזבת של התעמולה המילולית

ב. חוק נגיסת בייס הליכוד

ג. הקשר בין א. ו.ב

ד. הדרך לייצר פיתרון לבעיה עמוקה זו

כמו גם חוסר היכולת של יועציו של לפיד לפעול על פי היגיון זה, הם אשר יביאו לנתניהו ניצחון וודאי.

השיח האגרסיבי של כספית,  הראה לי, כי הבעיה במחנה רק לא ביבי, היא שהם הפכו להיות כמו מחנה רק ביבי.

רק שבשונה ממחנה ביבי, הם הולכים להפסיד את הבחירות.

כשמספרים לאנשי המחנה הזה על הכישלון שבדרך, ובמקום בתודה והתעניינות, מקבלים מטר כינויים, ואיומים – מבינים שיש כאן אנשים הסבורים כי בידיהם אמת מוחלטת.

דוגמה אחרת לצרות האופקים שחוויתי היה כאשר כספית טען כי הלל קוברינסקי הצליח להעלות את לפיד בכ-10 מנדטים תוך שנה בלבד.

בפועל זו קריאה מגמתית מאוד (בלשון המעטה) של המציאות.

משום שהמציאות היא, שמאז שנת 2013, יאיר לפיד, על פי הסקרים האחרונים, עלה בכ-6 מנדטים בלבד.

למעשה ב-2013 לפיד נהנה מ-19 מנדטים, היום הקמפיין שלו חותם על 25.

מדובר בקצב של כ-0.6 מנדטים לשנה.

קצב נמוך יותר אפילו מבגין שישב באופוזיציה 30 שנה.

מול מכונת התעמולה של נתניהו זה פשוט לא יספיק לנצח בבחירות - בעצם אולי ב-2031.

במקום לשאול או לחשוב או להסתקרן אודות פרדיגמת "נגיסת הבייס" של יאיר קליינבאום, שהיחידים שהצליחו מלבד רבין וברק ליישם אותה, היו אולמרט ושרון (צמד ליכודניקים שרופים לשעבר...) ולהסתקרן על הפרספקטיבה הזו ועל הקשר שלה לניהול קמפיין בשטח - כספית תוקף, מקניט, ולבסוף - חוסם.

נכון, זו לא הפעם הראשונה בה נחשד בחוסר סבלנות, ואולי בכלל ידוע שאסור לסמוך על אוהדי הפועל תל אביב.

אך הסיפור הקטן הזה, השוזר בתוכו כישלון הולך ומסתמן של 'מחנה השינוי' מדגיש אמת הגדולה יותר מהבחירות במדינת ישראל הקטנה.

וזוהי האמת הבנאלית, אך ההומניסטית, שבני אדם, הם רק בני אדם.

ושהעובדה שמישהו מזוהה עם המחנה או המטרה שלנו, או עם המחנה והמטרה שנגדנו - לא אומרת דבר על אישיותו ערכיו. או מידותיו כאדם - בהנחה והוא לא פונדמנדטליסט שוחר-מוות לזולתו.

זהו שיעור שלמדתי מזמן, אך שאני מודה לכספית שהזכיר לי אותו.

למדתי אותו כשפגשתי באנרכו-קפיטליסט שהיה אדם לא נעים, אז הבנתי, שיש גבול לכמה אידאלים יכולים להפוך בני אדם למוסריים.

כי הפוליטיקה – אינה בהכרח משכן הערכים, או האדם. לכן אולי תומאס ג'פרסון טען כי לא יאפשר לחילוקי דעות פוליטיים או אידאולוגיים לפצל בין חברים.

גם הוא ידע, שעמדות פוליטיות אינן ברומטר לקומת האדם - ושמי ששכח להיות בן אדם – שום פתק בקלפי או מאמר בעיתון לא יעזור לו.

כי בסוף, יש משהו שאף פוליטיקאי, או עיתונאי (כי גם הם כבר פוליטיקאים) לא יכולים ליטול בעלות עליו – וזה להיות אדם טוב.

או שמא כן? ואז אם זה המצב, אולי כספית הפך לחלק מאותן מפלצות בהן הוא נלחם?.