הסרט נפתח כאשר שש שנים קודם לכן, הגיבורה, לזלי, אם חד הורית המתגוררת בטקסט, זכתה ב-190 אלף דולר, אך כיום, לא נשאר לה דבר. הזמן הוא שנות התשעים, ולזלי חוזרת לבעיות התמכרות שלה (אלכוהול), ובלי פרוטה בכיס. היא נזרקת מהמוטל בו היא גרה, ואין לה לאן ללכת.
די מהר אנו מבינים שכל הקרובים אליה כבר מכירים את הדפוסים שלה, ופשוט לא מוכנים לעזור לה. וזה כולל גם את בנה היחיד בן ה-19. לאחר שהיא דופקת על דלתו שוב ושוב, הוא מוכן בסופו של דבר, לאפשר לה לגור עימו לזמן מה. מנקודה זו הבלגאן הולך ותופס תאוצה - לזלי גונבת כסף מהשותף שלו, מסתבכת עם המשטרה, ונופלת לתחתית הבור.
אז היא מחליטה לחזור לעיירה בה נולדה וגדלה, שם היא מוצאת עבודה במוטל מקומי המעניק לה גם מקום מגורים צנוע. את המוטל מנהלים זוג אמריקאים עם לב גדול שמעניק ללזלי לראשונה בחייה יחס מכבד והרבה תמיכה. כך הקשר בין השלושה הולך ונרקם והופך להיות נקודת החוזקה של הסרט כולו, ליבו הפועם.
באותה העת, משפחתה עדיין מסרבת להאמין שתצליח להשתנות, והתוצאה די שוברת לב, ומצליחה לגעת בליבם גם של הצופים הקשים ביותר. בחירה נוספת חכמה היא העובדה כי הסרט לא חושף את הסיבה בגינה לזלי בזבזה את כל כספה, מה שמותיר את הצופה עם תחושת מסתורין חמוצה. ממש כמו בחיים עצמם.
מדובר על הסרט הראשון של הבמאי מייקל מוריס, והוא מבוסס על תסריט פרי עטו של ראיין ביאנקו, המספר את סיפורו האישי ואת קורות החיים של אימו. כאמור, ״לזלי היקרה״ הוא סרט נוגע ללב, עדין וקטן, על אנטי גיבורה מובהקת שמצליחה בסופו של דבר לעורר הזדהות, על אף העובדה שהיא עושה טעות אחר טעות.
אחת הסיבות לכך שהסרט כה מרגש היא העובדה כי הוא מצליח להתחמק מקלישאות באופן מעורר התפעלות. הוא דובק באמת ואותנטיות שנדיר לראות על המסך הגדול, וזו סיבה בפני עצמה לרוץ ולצפות בו.