אי אפשר שלא להתאהב בה: העונה השנייה של ״כלבי השמורה״

העונה הראשונה של כזכור הסתיימה כאשר יוצאת ווילי ג'ק (פולינה אלכסיס) לצוד עם דודה ליאון, משהו שעשתה מאז שהייתה ילדה איתו ועם בנו המנוח, דודנה, דניאל, שרוחו מרחפת מעל היום הזה ומעל הסדרה כולה. ווילי ג'ק מספרת לליאון שהיא וחבריה מתכננים לעזוב את השמורה בה חיו כל חייהם לטובת קליפורניה. ליאון לא מבין למה שתרצה לעזוב את המקום והיא מסבירה שבקליפורניה היא יכולה לבחור להיות מה שתרצה. 

כעת, בר חי עם אמו אחרי שאביו חסר האחריות נטש אותם לטובת קריירת ראפ. אלורה חיה עם סבתה המבוגרת אחרי שאמה מתה בגיל צעיר. צ'יז חי עם "דודו דודנו" צ'ארלי, וכאשר נכפית עליהם פרידה בעונה החדשה, הוא נאלץ למצוא לעצמו חלופה. הרבעיה הזו מקבלת זרקור רציני בעונה החדשה, שמאיר בכל פעם פינה אחרת. 

העיסוק בדמויות הללו מדגישה את המעגליות של החיים במקום הקטן בו העלילה מתגלגלת. כל הפרטים נגועים באובדן, וכל אחד חדש הוא למעשה מין הד לאובדנים ישנים. עם זאת, למרות נקודת המוצא הכביכול מדכאת, מדובר בסדרה מבדרת, עשירה ומלאה חום, אנושיות, תקווה ועדינות. הדמויות אולי נושאות עימן עצב תמידי, אך הן בעיקר מצחיקות ושובות לב, עד כדי כך שאי אפשר שלא להתאהב.

"כלבי שמורה" מציגה שרטוט עדין ויפה של אוכלוסייה שרואים על המסך הקטן לעיתים נדירות בלבד. טאיקה וואיטיטי, אשר יצר את הסדרה עם סטרלין הרג'ו, מביאים את החוויות האישיות שלהם כחלק מקהילה ששורשיה מעמיקים אל בטן האדמה, אבל הרבה ממה שצומח בה נגזם לעתים קרובות מדי. למרות הקושי, הקהילה הזו מלאה ברוח ונשמה שמקנים לה נקודת מבט שונה על העולם. כל זה, הופך את הסדרה הזו לאחת הסדרות המעניינות והנוגעות ללב שיצאו לאחרונה.