האם קל להפוך לחלק ממעמד הביניים האמריקאי?

עלייתו של מעמד הביניים היא המניע המרכזי של חדשנות, ודמוקרטיה‏‏.

דעיכתו של מעמד הביניים היא המקור המרכזי לאי-סדר ושקיעה כלכלית/פוליטית/חברתית.‏

‏ביטחון למעמד הביניים הינו בעל השלכות חברתיות, פוליטיות וכלכליות עמוקות -‏‏ שכן ככל שאנשים רוכשים אמצעים לעצמם, הם יכולים להרשות לעצמם יותר השכלה, וכך יש להם חלק במערכת שצריך להגן עליה ולתמוך בה.

הגנה זו מטפחת מגוון דעות, מוסדות דמוקרטיים / משפטיים, ועיתונות חופשית.‏

‏כפי שפירט הספר ‏‏"ירושת רומא‏‏", ההיבטים השוויוניים של השלטון הרומי המשיכו להשפיע על חיי היומיום במשך מאות שנים - ו‏נדרשו מאות שנים עד שהפיאודליזם חיסלם.

‏

עליית המעמד הבינוני שברה את אחיזת החנק של הפיאודליזם‏‏, עודדה תנועה חופשית של עבודה והון, וחיזקה את השלטון המרכזי החלש עד שהפיאודלים נכנעו שוב לשלטון המרכזי, כמו בתקופה הרומית והקרולינגית.‏

‏הגורם המרכזי שקובע את עליית מעמד הביניים הוא הקלות היחסית של פועלים להפוך לחלק ממנו.‏

‏ בתקופה הרומית הקלאסית, עבדים משוחררים הצליחו לעתים קרובות מאוד והפכו לבני מעמד הביניים, שכן גבולות המעמד נפתחו כדי לאפשר לבעלי מלאכה ולסוחרים קטנים לשפר את חייהם.‏

‏באופן כללי, כל מי שאימץ ‏‏חסכנות, זהירות, משא ומתן, ועבודה קשה‏‏ בחמישים השנים שבין 1946 ל-1995 יכול היה להרשות לעצמו משפחה וחלק במשחק - בית ו/או עסק קטן, פנסיה וכו'.‏

‏מאז שהפיננסיזציה והגלובליזציה עיוותו את הכלכלה עם הגדלת אי השוויון בעושר ובהכנסות ("המנצח לוקח את רוב"), זה כבר לא המקרה.‏

‏עובדים בעלי מיומנות ממוצעת, מוטיבציה ושכר שמאמצים ‏‏חסכנות, זהירות, משא ומתן, ועבודה קשה‏‏ כבר לא יכולים להרשות לעצמם משפחה או נתח במערכת - לפחות באזורים יקרים מאוד ולא שוויוניים.‏

‏זה נכון לא רק לגבי ארה"ב אלא בכל העולם.‏ 

מציאות זו חיזקה שתי מגמות של ריקבון:‏‏ 1) תלות בספקולציות כאמצעי היחיד "להתקדם" ו-2) רצון "לתת לזה להירקב" - לוותר על להתחתן, ולהקים משפחה.

‏ברגע ששאיפות אלה זמינות רק לבעלי הקשרים הנכונים או לבעלי דחף / כישרון יוצא דופן, החברה והכלכלה מתפוררות וקורסות תחת כובד משקלו של אי השוויון - המוגן על ידי אלה שהגיעו לפסגה ורוצים לשמר את הסטטוס קוו.‏

‏זהו המניע לריקבון ולקריסה:‏‏ ברגע שהאליטות מקדישות את עצמן לדיכוי הסתגלות ולהגנה על קיצוניות אי-שוויון בעושר-הכנסה-כוח המיטיבות איתן, המערכת מאבדת את יכולת ההסתגלות הנובעת ממעמד ביניים רחב.‏

‏10% העליונים רוצים שהסטטוס קוו יימשך כמות שהוא, גם כאשר 90% התחתונים יישארו מאחור.‏‏

כאשר מספיק מ-90% התחתונים מחליטים "לתת לו להירקב", המבנה כולו מתמוטט.

‏

‏אם אנחנו רוצים התחדשות חברתית / כלכלית, אנחנו צריכים להקל על טיפוס בסולם מעמד הביניים‏‏ לכל מי שמוכן לאמץ את הערכים וההרגלים של ‏‏חסכנות, זהירות, משא ומתן ועבודה קשה.‏‏

הדומיננטיות של מעמד של יודעי דבר בעלי אינטרס עצמי מונעת זאת, שכן מעמד זה ישקיע את אחרון משאביו בהגנה על אי השוויון המשחית שהעשיר אותם בצורה כה מפוארת.‏