״אי-אה״: סיפור נוגע ללב על חמור שנזרק מקרקס

במשך שעה וחצי הסרט ״אי-אה״ עוקב אחר חמור תמים למראה, ומספר את סיפורו קורע הלב. לאחר שנזרק מהקרקס, נראה כי רק לאישה אחת בכל העולם אכפת מהחיה האבודה, והיא זו שמעניק לו חמלה ועזרה. יז'י סקולימובסקי עושה בסרט החדש שימוש אקספרימנטלי בסאונד ותמונה שכמו מאפשרים לצופה לחדור לתודעתו של החמור. 

מה שהוביל את המבקרים להביע פליאה שאת הסרט יצר במאי בעשור התשיעי לחייו ולא קולנוען צעיר וחדשני. אבל כל מי שמכיר את הקולנוע של סקולימובסקי, שהחל לביים לפני כ-60 שנה, יודע להעריך את ההרפתקנות האסתטית שלו מאז ומעולם. וחשוב לומר, לפני שממשיכים -"אי-אה" הוא סרט שצריך לראות ולשמוע על גבי המסך הגדול כדי לחוות אותו כיצירה שלמה. 

הסרט נפתח בדימוי יוצא דופן שבו אישה צעירה בזירת קרקס היא למעשה המלאך החומל של אי-אה, החמור. המסך צבוע אדום בוהק ומוזיקה שמורכבת מכלי קשת ונשיפה שמזכירה קצת נעירת חמור עוטפת את הצופה ככישוף. זמן לא רב מאוחר יותר, הקרקס פושט רגל והחמור עובר בין בעלים, במפעל, בחווה, מוכה באכזריות על ידי אוהדי כדורגל, עד לרצח. אז הוא נלקח במשאית מפולין לאיטליה, שם הוא מוצא עצמו בווילה של רוזנת עשירה.

סרטו של סקולימובסקי (שכתב את התסריט יחד עם אשתו, אווה פיאסקובסקה) עוקב לכאורה אחר מסעו הטרגי של חמורו מתוך עמדה מוסרנית המדגישה את הסבל שנגרם לבעלי חיים על-ידי בני האדם. סצינה שממחישה זאת במיוחד מתרחשת ביער אליו מגיע אי-אה בנדודיו. זהו לילה, והיער נראה קסום כמו באגדות. כאשר אי-אה מהלך ביער הוא חולף על פני מצבה, אז אנו מגלים כי מדובר בבית קברות יהודי שנעלם בסבך העצים, וההיסטוריה של פולין מסתירה היטב.

הסרט מכניס את הצופה, כבר מהרגעים הראשונים, אל תודעתו של החמור, בין היתר באמצעות דימויים יפהפיים כמו דמעה בקצה עינו, או מבטו מבעד למשאית שבה הוא נלקח בעדר של סוסים דוהרים. בנוסף, הוא מתמקד בתגובותיו של אי-אה לאופן האכזרי שבו בני האדם פועלים, בנוכחותו הפיזית. 

לסיכום, "אי-אה" הוא סרט שלא דומה לשום דבר אחר בנוף הקולנועי. הוא פועל במישור חווייתי, ויותר מכל הוא נמנע מלהציע פרשנות ספציפית. התוצאה היא, כאמור, חווית צפייה שלא מומלץ לפספס, ואם ניתן לצפות בה על המסך הגדול, מה טוב.