סיפורה של קיסרית אוסטרית שהחליטה לשבור את כל החוקים

סרטה החדש של מארי קרויצר מתאר את ההתפוררות הנפשית של מי שחיה בתוך כלוב זהב, אישה אצילה ויפת תואר, אך באותה נשימה חצופה. לכן היא מרתקת אותנו מהרגע הראשון. את הגיבורה מגלמת ויקי קריפס הלוקסמבורגית, המועמדת לאוסקר, המציגה תצוגת משחק עוצרת נשימה, לא פחות מכך.

הסרט נפתח ביום הולדתה ה-40 של אליזבת. התסכול שלה נע בשני צירים: היא מתמרמרת על התפקיד המצומצם שניתן לה ואמור להתבטא בעיקר בדיוקנאות המחמיאים שלה שמפיץ בית המלוכה, ובאותו הזמן היא סובלת מאוד מהרעיון שהיא מזדקנת וממה שיהיה כרוך בכך. כלומר, גם היתרון היחיד שלה בעיני הסביבה, סיבת קיומה, היופי שלה, הולך ודועך. 

היא עוסקת במראה החיצוני שלה באובססיביות, ובמקביל מתמרמרת על כך שהקיסר מסרב לאפשר לה להביע את דעתה ולהשפיע על ענייני האימפריה. בדידותה של אליזבת גוברת כאשר מתברר שגם ילדיה, שנולדו לתוך המעמד, הפנימו לחלוטין את קוד ההתנהגות, מצטרפים לכל מבקריה ומנסים גם הם, בדרכם, למשטר אותה.

הגיבורה כאמור, אישה חריפה וחכמה, כזו שיודעת איך להתנהל בעולם גברי. ובאותו הזמן היא  מותחת את הגבולות באופן שמאיים לפגוע במוניטין של בית המלוכה. הסרט הוא קולאז׳ סצנות שרבות מהן עומדות בפני עצמן, ואינן מקדמות את העלילה, וזה חלק מנוקדת החוזקה של הסרט כולו - הן נעות בין דימויים של שגרה אפורה, כמו הדיאטות והשקילה האובססיבית, לבין דימויים של מרד, כמו הגזיזה האימפולסיבית של שיערה הארוך שמכביד עליה. רוב הסצנות, כמו זו שבה אליזבת רוכבת על סוס דוהר בתוך מרחב סגור, מלאות אנרגיה כלואה, ולכן הסרט מושך את הצופה מיד.

כל הרמזים הללו שמחברים את העבר עם ההווה, הופכים את הסרט לרב שכבתי ומרתק. "קורסאז'" הוא סרט היפיפה, שעשוי בכישרון רב, כזה הנושא אמירה מתסכלת, לגבי יכולת הפעולה של נשים בעולם. השאלה שעולה בסוף הצפייה היא האם גורלה העגום של הנסיכה אליזבת, שהיתה רבת כשרונות אך לא הצליחה לראות את עצמה שלא דרך עיני הגברים סביבה. הוא במידה רבה גם גורלן של הנשים כולן?