יום האישה הבינלאומי: חמש נשים שעשו היסטוריה

מאז ומתמיד נשים הובילו מהפכות גדולות - בין אם בצעדים קטנים ובין אם בדריכת רגל מאסיבית. מאיכרות פשוטות, דרך מדעניות ועד בנות מלוכה: נשים הנהיגו לא רק את בנות מינן, אלא אומה שלמה, ולעיתים אף את האנושות אל עבר עתיד חדש. הנה חמש שמות כאלה שכדאי להכיר:

מארי קירי 1867- 1934

מארי קירי היא דוגמה מובהקת לאישה שחרגה מהתחום שהוקצה עבורה, וחדרה לטריטוריה גברית מובהקת באותם הימים - עולם המדע. היא הייתה האישה הראשונה שלימדה באוניברסיטת סורבון שבצרפת, האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל והראשונה שזכתה בפרס נובל שני בתחום נוסף - כימיה.

פריצת הדרך שלה איננה רק מבחינה מגדרית, אלא גם מדעית -  מארי ובעלה פייר היו חלוצים בתחום חקר הרדיואקטיביות. מארי נפטרה ב- 1934 מאנמיה אפלסטית, ככל הנראה בעקבות חשיפתה לקרינה רדיואקטיבית ממחקריה. בשנת 1995 הועבר ארונה ונקבר בפנתיאון של פריז, היא האישה הראשונה שזכתה לכבוד זה.

רוזה פארקס 1913-2005

תופרת בשם רוזה פארקס, עשתה מעשה קטן שהוביל לשינוי גדול - היא סירבה לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה שיביא למעצרה, אך פארקס השיבה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". פארקס נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי, וסירובה נחשב לפעולה הראשונה במאבק לביטול ההפרדה הגזעית.

רוזה לוקסמבורג 1871 –1919

נולדה בפולין למשפחה יהודית משכילה. רוזה הייתה תיאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית בעלת דעות מהפכניות. היא התנגדה למלחמת העולם הראשונה וחזתה את התמוטטות גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית. עם פרוץ המלחמה, ייסדה לוקסמבורג את "הליגה הספרטקיסטית" שהיוותה את הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. על רקע הקמת קבוצה זו נעצרה ב-1916 ונידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב, לגלות מעורבות ולהביע תמיכה במהפכה הבולשביקית. היא האמינה בחירות ושוויון לכל, וגרסה כי ללאום אין משמעות - מבחינתה הייתה אזרחית העולם כולו. ב-1919 נתפסה לוקסמבורג על ידי חברי ארגון ימני קיצוני. שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה על מי נחל בפארק בברלין. בגרמניה המזרחית, שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, נחשבה לוקסמבורג לגיבורה לאומית ולהנצחת זכרה נקראה על שמה כיכר בברלין.

אווה פרון 1919-1952

אשת הנשיא חואן פרון והגברת הראשונה של ארגנטינה. אוויטה הייתה ועודנה מושא הערצה בקרב ההמון הארגנטינאי. היא הייתה אהובת הקהל אך ידועה לשמצה בקרב האליטה הארגנטינאית. הנושאים החברתיים החשובים שהיא קידמה, כמתן זכות הצבעה לנשים, הכעיסה את האליטה, כמו גם סגנון חייה ומוצאה הנחות. בנוסף, היא פעלה בניהול ענייני המדינה, עזרה לשכבות החלשות והקימה קרנות וארגוני רווחה.

קוקו שאנל 1971- 1883

אנו מכירים אותה בתור קוקו שנאל האגדית, אך היא נולדה בשםגבריאל בונר. היא התייתמה מאם בגיל שש, ונשלחה לבית יתומים של מנזר קתולי. היא למדה מהנזירות תפירה ואת סגנון הלבוש הפשוט. כשהתבגרה החלה להופיע כזמרת מועדונים, ואימצה את הכינוי "קוקו". לאחר מספר שנים פתחה את החנות הראשונה שלה, חנות כובעים. לאט-לאט החלה לעצב גם בגדים בקו נקי וחף מקישוטים מיותרים. מקור המחשבה העומד מאחורי עיצוביה הפשוטים והנוחים כנראה מגיע מימיה בבית היתומים. עם הזמן, קוקו שאנל הפכה למותג. עיצוביה עזרו לשחרר את האישה ממחוכים ומשמלות רהבתניות וארוכות, כמו גם בדים מעיקים. על תרומתה למהפכה הנשית דרך סגנונה פורץ הדרך אמרה פעם: "הייתי כלי ביד הגורל במבצע ניקיון הכרחי". שאנל אחראית על מהפכת האופנה, וכפועל יוצא מכך עזרה לנשות העולם לצאת מהשלשלאות שכבלו אותן.