הסרט שאתם עלולים לפספס בקלות הוא מהטובים שנצפו השנה

כבר בתחילת הסרט אנו פוגשים אישה צעירה מצולמת מרחוק בכיכר ציבורית. מדי בית הספר שהיא לובשת מסגירים שמדובר בנערה. היא מחכה למישהו, בחור בן גילה שאכן מגיע, אבל מתמונה הבאה ניתן להסיק כי הפגישה לא הולכת כמתוכנן. דקות הפתיחה של "מטרונום" מספרות במובנים רבים את כל מה שצריך לדעת על גיבורת הסיפור, אנה ובעיקר על התמימות שלה, העקשנות, ואהבת הנעורים המניעה אותה.

בהמשך אפשר ללמוד את הסיבה לעצבות של אנה, המנסה לעכל את העובדה שהבחור שלה עוזב את המדינה עם משפחתו. דעתה מוסחת מבחינות הבגרות המתקרבות, ובבית אמא שלה מנהלת את העניינים בנוקשות. לכן, אנה מבקשת רשות מאביה ללכת למסיבה ביתית אצל חברתה. הבקשה שלה משמיטה פרטים לגבי מה שעתיד להתחולל במפגש החברתי, והיא גם פורמלית בלבד - אנה תלך בין אם יאסרו עליה או יאשרו לה. 

במסיבה, בני הנוער מתכננים לעסוק בפעילות אסורה של האזנה למוזיקה מערבית, שהוצאה מחוץ לחוק ברומניה. היא משודרת בתחנה פיראטית בשם "רדיו אירופה החופשית", בתוכנית שהעניקה את שמה ליצירה. המניע האמיתי להגעתה של אנה הוא הרצון להתעמת עם החבר הנוטש שלה, אבל לכל מסיבה יש מוצאי מסיבה. במדינה כמו רומניה יש גם השלכות.

"מטרונום" הוא סרטו השלישי של הבמאי והתסריטאי אלכסנדרו בלק. כאשר סרטו נולד מתוך מחקר שערך ליצירה תיעודית על רומניה של התקופה, בדגש על עדויות של בני הנוער שגדלו והתבגרו תחת שלטון צ'אושסקו. הוא בהחלט לוכד את המהות של נעורים ומוזיקת פופ ככוח פוליטי. כסרט התבגרות הוא מיטיב להציג את גיל 17 כשיאה של תקופה כוזבת בחיים - הניסיון לשלוט בנראטיב, לתכנן תוכניות ולהשפיע על רצונותיהם של אחרים, מתנפץ שוב ושוב.

מיקום העלילה בשנת 1972, כפי שניתן ללמוד כבר בהתחלה, מעידה על כך שרומניה כבר חמש שנים תחת שלטונו של צ'אושסקו, תקופה בה ניתן להתבדח רק בחדרי חדרים. ״מטרונום״ מצליחה להעניק לצופים חווית קולנוע אסתטית, מעניינת, בעלת ערך מוסף, כזו שמצליחה להעניק הצצה מהותית אל ההיסטוריה של העם הרומני.