"בו מפחד": חלום בלהות קולנועי בכיכובו של חואקין פיניקס

שם הסרט מעיד בהחלט על הגיבור, בו, שמרגע לידתו ועד שנפגוש בו בפתיחה כגבר ערירי באמצע חייו, הוא מפחד. מהכל. מאחר שמגלם אותו חואקין פניקס, שעד כה הצטיין בתפקידים של גברים רגישים ושבריריים ששפיותם מתערערת, לא מדובר בסתם פחד. בו הוא טיפוס חרדתי שכל החששות שלו מתגשמות מול עינינו. בפגישה עם המטפל שלו הוא נחרד מהנסיעה הביתה אל אמו, מסע שמתגלה שמסע מסיוט של פחדים, שבהם יפגוש או ידמיין מפגשים עם דמויות הזויות.

מאחר שהסרט מתקדם לקצה תהום השפיות ומעבר לו, כל תגובה מרגישה לגיטימית אל מול המתרחש על המסך - צחוק, שנובע ממבוכה או מכניעה להומור, דמעה כנה, תחושת מצוקה ודחק נפשי עקב הזדהות עם הגיבור ועוד. למעשה, אפשר לחלק את ״בו מפחד״ לארבעה חלקים, כל אחד מהם הוא סיוט פרוע בפני עצמו וכולם יחד מרכיבים שלוש שעות של חלום בלהות קולנועי. 

בסרטו השלישי, אסטר מוכיח שליטה במדיום והבנה של רזי הקולנוע. קשה להעלים עין מן הכישרון שלו, אך הסרט החדש שלו מתכנס אל תוך עצמו, והניסיון לתקשר עם התודעה של הצופים כושל לעיתים תכופות. אסטר משליך על המסך את כל הפחדים של הגיבור, גדולים כקטנים, ולכן אמנם מדובר ביצירה קולנועית נועזת ומרתקת, אך היא דורשת לא מעט מקהל הצופים.  

הגיבור נראה בסרט רופס ומרוט, הופעתו חיוורת במכוון בבואו לגלם טיפוס כנוע ומפונק. דמויות המשנה קומיות במובהק, ביניהן שווה להזכיר את איימי ריאן ונייתן ליין (שניהם הופיעו לאחרונה בסדרה "רק רוצחים בבניין") כזוג מבוגר המלווה אותו כברת דרך, ואת אגדת ברודוויי פטי לופון בתפקיד מונה וסרמן, אמא של בו.

מרכז הסרט הוא ללא ספק יחסי האם והבן, לצד חרדת סירוס ותסביך אדיפוס שחווה בו לאורך כל חייו. כאמור, לא מדובר בסרט פשוט לצפייה, ובכל זאת, הוא שונה בנוף המקומי, מרענן, אמיץ, ובהחלט שווה צפייה. רק חשוב לומר - אם תרגישו שאתם חייבים לצאת מהאולם לפני שהוא נגמר, זה בסדר.