"הבית שלנו": סיפור אהבה אינטימי ויפה

הסרט ״הבית שלנו״ נפתח כשאנו מציצים דרך חלון אל תוך אסם עשוי בוץ ורואים בתוכו חמור. מישהי קוראת בשם ונראה שהיא מתכוונת לחמור, אך מהמבנה יוצא לצד בעל החיים מא יוטי, גבר שנראה בשנות ה–40 לחייו ושמשפחתו מתייחסת אליו בזלזול ומתייגת אותו כאדם טיפש. מא יוטי נקרא לבית כי נסגר עבורו שידוך. אשתו המיועדת היא קאו גוינג - אישה עם צליעה, עקרה, ושבני משפחתה התעללו בה והכו אותה רוב חייה. שתי המשפחות רוצות להיפטר מהם, ולכן עורכים להם במהרה טקס חתונה, מוצאים להם בית לגור בו ומקווים לא לשמוע מהם יותר. וזה בערך מה שקורה.

יוטי הוא אדם צנוע ובודד, שחי בשלווה ומעריך בעיקר את החיבור שלו לאדמה. כניסתה של גוינג לחייו מאפשרת לו להתמסר אליה ולדאוג לה בדומה לאופן שבו הוא מתייחס בכבוד ובמסירות לכל יצור חי שסביבו. הוא משתף אותה בחוכמת החיים שרכש במהלך העבודה בשדות: "לכל אחד יש ייעוד משלו. לפעמים זה להיות דשן עבור אחרים", הוא אומר לה בצניעות.

גוינג, מצידה, מקבלת יחס חם ואנושי בפעם הראשונה בחייה ולומדת להיפתח ולסמוך על בעלה. היא מספרת לו שבפעם הראשונה שראתה אותו הוא מצא חן בעיניה, כי אחיו הכה את החמור שמחוץ לאסם אך יוטי ניחם וליטף אותו. היא רצתה שיתייחסו אליה כמו שיוטי התייחס לחמור.

במקביל, הכפר עובר טלטלה כאשר הממשלה מציעה להתחיל תוכנית בנייה שמשמעותה להרוס את בתי התושבים בתמורה לדירה בעיר במחיר מוזל. רוב אנשי הכפר מקבלים את ההצעה ועוברים לעיר, וגם בעל הנכס שבו יוטי וגוינג מתגוררים מגיע לבקר ומתריע שהוא הולך להרוס את ביתם בחודשים הקרובים. אך השניים אוהבים את האדמה ואת החיים כאיכרים ורוצים להישאר בכפר גם אם הוא מתחיל להתרוקן.

"הבית שלנו" הוא סרט שדורש הרבה סבלנות - רוב הזמן רואים בו את יוטי וגוינג עובדים את האדמה או מעבירים את זמנם בביתם. הדיאלוגים והסיפור מאוד מינימליים והם מתפרסים על פני שעתיים שלמות. המטרה של הבמאי, רויג'ון לי, היא לא לייצר מתח אלא להציג את החיים הפשוטים היומיומיים של הגיבורים. באופן אירוני, הקטעים היפים והמרגשים בסרט הם אלה שבהם לא קורה כמעט כלום. 

כאמור, הצילום יפהפה, כאשר בחוץ מתגלה תאורה טבעית צהובה מדברית, שמתחלפת בתאורה בהירה ששוטפת את השדות הירוקים בהתאם לעונת השנה. כבר בתחילת הסרט מוצגים כל האלמנטים של הסיפור, ורוב דקות הצפייה עוברות בהתבוננות בבני הזוג עובדים ובהמתנה לרגע שבו יגורשו. יוטי וגוינג יודעים שהם לא יוכלו להישאר ושעליהם לבנות בית משל עצמם, והרוב הגדול של הסרט מתאר כיצד הם בונים אותו. יוטי מכין לבני בוץ, גוינג עוזרת במה שהיא יכולה. 

הקשר בין השניים היא ללא ספק נקודת החוזקה של הסרט - הוא דואג לה, מטפל בה כשהיא חולה, עוזר לה כשהיא חלשה, ואדיב כלפיה. לא נראה שיש תשוקה או התאהבות ביניהם, אך הזוגיות שלהם נבנית על כבוד, נוכחות ותמיכה הדדית. והחיבור הזה מרגיש עמוק ואמיתי. הסרט אמנם צונזר בסין בעקבות מה שהתפרש כביקורת על השלטון, אך מזל שהוא הגיע, בכל זאת, לרחבי העולם. 

"הבית שלנו" הוא סיפור אהבה, כאשר תהליך בניית הבית לא מתואר כמעשה מתריס או של התנגדות לשלטון, אלא כתהליך של התקרבות בין הגיבורים, כמעשה אהבה אינטימי ויפה שדרכו הם לומדים להכיר אחד את השנייה ולהיפתח אחת אל השני. בתקופה שאהבה מקושרת בעיקר לתשוקה, התאהבות ורגשות עזים ומיידיים שגם חולפים במהירות, גוינג ויוטי מציגים אהבה מסוג אחר, צנועה, שנבנתה בשיתוף פעולה אמיתי, מלאה בערכים, קבלה הדדית ושלווה.