החדירה המפתיעה לחיי האזרחים סומנה בדו"ח שנשלח לראש המודיעין הלאומי אבריל היינס, ושרק לאחרונה הוסר סיווגו. הוא מדגיש כיצד פרצה מאפשרת לסוכנויות מודיעין לקנות כמויות עצומות של נתונים, ומאפשרת להן לעקוב ביעילות אחר טלפונים ומיקומים של מיליוני אמריקאים ללא צו.
הדו"ח מציין כי אם סוכנויות משלמות עבור המידע הוא נחשב "זמין לציבור", בעוד שאם הממשלה תדרוש גישה למיקומו של טלפון סלולרי, הדבר יסווג כחיפוש על פי התיקון הרביעי לחוקה וידרוש חתימת שופט. "הדו"ח הזה חושף את מה שחששנו ממנו יותר מכל", אמר שון ויטקה, עורך דין למדיניות בארגון ללא מטרות רווח Demand Progress, ל-Wired.com.
"סוכנויות מודיעין מזלזלות בחוק ורוכשות מידע על אמריקאים שהקונגרס ובית המשפט העליון הבהירו שהממשל לא צריך לקבל". פאנל היועצים שחיבר את הדו"ח עבור משרד ראש המודיעין הלאומי (ODNI) אמר כי כמות עצומה ממה שהממשלה מכנה "מידע זמין לציבור" מהווה למעשה איום משמעותי על הציבור. הם מזהירים כי מדיניות מיושנת מבלבלת בין מידע העומד למכירה לבין היותו זמין לציבור.
מערכי הנתונים העצומים לרכישה כיום הם "חושפניים יותר, זמינים ליותר אנשים, ופחות מובנים" מבעבר.
הם גם מציינים כי אותם נתונים יכולים להירכש גם על ידי חברות אחרות, מה שאומר שניתן לנצל אותם באופן פוטנציאלי.
הפאנל ציין גם כי מערכי נתונים נמכרים לעתים קרובות כ"אנונימיים" - לאחר שפרטיהם המזהים של אנשים הוסרו מהם. זה נעשה לעתים קרובות על ידי מתן מין, גיל ומיקום של אדם בלא שמות או מספרי טלפון.
עם זאת, הדו"ח ציין כיצד קל יחסית "לבטל את האנונימיות ולזהות אנשים", במיוחד אם מוצלבים מספר נתונים.
בחודש מארס הודה ראש ה-FBI, כריסטופר ריי, כי הסוכנות שלו רכשה נתוני מיקום גיאוגרפי של טלפונים סלולריים, אך אמר כי שיטות העבודה השתנו מאז, וכעת הבולשת צריכה לעבור "תהליך באישור בית המשפט" כדי לקבל נתונים כאלה.
הברוקרים שמוכרים כמויות עצומות של נתונים הם חברות שאינן מוכרות לרוב האנשים כמו Safegraph ו- Gravy Analytics שבדרך כלל לא חושפות מהיכן הנתונים מגיעים.
עם זאת, כחלק מהחוזה להתקנה ושימוש באפליקציות יומיומיות רבות לטלפונים סלולריים - כולל אפליקציות ניווט, מזג אוויר, משחקים ומדיה חברתית - המשתמש מסכים לאפשר את מכירת הנתונים שלו, כולל נתוני מיקום.
עורך הדין אדם שוורץ, חבר סגל בכיר בקרן החזית האלקטרונית, אמר לאתר הטכנולוגיה ארס טכניקה בחודש מרץ: "אסור לאפשר לסוכנויות ממשלתיות בארה"ב ... [לקנות] מידע פרטי מסוחרי נתונים האוספים מידע על תנועותיהם המדויקות של מאות מיליוני אנשים ללא ידיעתם או הסכמתם".
"המידע הרגיש הזה יכול לחשוף היכן אנו חיים ועובדים, עם מי אנו מתרועעים, והיכן אנו סוגדים, מוחים ומבקשים טיפול רפואי".
בניגוד לרוב מדינות אירופה ומדינות מפותחות אחרות, בארה"ב אין חוק פרטיות פדרלי ורוב האזרחים אינם מודעים לאילו נתונים הם מוסרים על בסיס יומי ולמי.
