דעה: הגידו כן לקנדי! RFK - האם הגיע הזמן של היהודים לחזור למפלגה הדמוקרטית?

אחד הזיכרונות הראשונים של אמי היא החזרה הביתה מבית הספר ומציאת סבתה, ניצולת השואה, מתייפחת מול הטלוויזיה בלא שליטה בעוד על המרקע מדווח כי נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ארלד קנדי נורה למוות ברחובות דאלאס, טקסס.

חמש שנים לאחר מכן הטרגדיה היכתה שוב במשפחה.

אחיו של הנשיא, המועמד לנשיאות דאז, רוברט קנדי - נרצח על ידי מתנקש פלשתיני.

עכשיו בנו רוברט ג'וניור - נישא על גלי ההבטחה שגילמה המשפחה הפוליטית המפורסמת, מבקש להתמודד על ראשות המפלגה הדמוקרטית, ובעיקר להשיב לה את שפיותה.

זו העת בה אנו, כיהודים אמריקאים, אמורים לתהות האם עלינו לפעול ולהעניק סיכוי אמיתי לאדם שבתורו ישפיע לטובה על עתיד המפלגה הדמוקרטית והעם האמריקאי.

גם מצביע רפובליקני שכמותי יודע שעבור עתידה של ארה"ב חשוב שתהיה מפלגה דמוקרטית מרכזית, חזקה, ובעיקר לא מטורללת.

כאשר המועמד הוא RFK ג'וניור אבקש להסביר מדוע הפעם הצבעה לכחולים היא בהחלט אופציה לגיטימית.

לקנדי חשוב לתת כלים לאדם העובד, ושגשוג לאמריקה, ולא סיפוק אינטלקטואלי לחובבי ה-WOKE, ולאג'נדות שוליות.

הוא מעוניין לחזק את אמריקה ברמת המקרו, ולא את מפלגת מדינת העומק הדמוקרטית שמבקשת לאחוז, ומסרבת להרפות, ממושכות השלטון.

הוא בעל תשוקה אמיתית לחירות אזרחית, לאגליטריזם, ובכך מסוגל לקרב קולות מהימין והמרכז שנטשו את המפלגה שהפכה אוטוריטרית.

והכי חשוב, למען עתיד הרפובליקה - הוא מסוגל להפסיק את דהירת הכחולים אל מחוזות השוליים של השמאל הפרינג'י.

אכן, אם היה זמן כלשהו להיות יהודי-דמוקרטי, אי פעם, אולי מאז שנות קלינטון הראשונות, הרי שהזמן הזה הוא עתה.

ל-RFK ג'וניור יש סט ערכים משל עצמו, הוא איננו זקוק לנוסחאות, דפי מסרים, או טרנדים עכשוויים כדי להיות המענטש שבחדר.

ג'וניור מגלם בתוכו הבטחה לזעזע את אמות הספים של האגף השמאלי בוושינגטון מבלי להיתפס לרדיקליזם מבית היוצר של ברני סנדרס, תוך שהוא מביא עימו איכות אנושית שחסרה בבית האבות שהקימו שם ביידן, פלוסי, פיינשטיין, ובלומנטל.

כציבור יהודי-אמריקאי הוא מהווה אלטרנטיבה שפויה למפלגה שהפכה למיליטנטית, מנותקת, פוסט-אמריקאית ואליטיסטית - כל הדברים שיהודים פטריוטים וליברלים לא אוהבים להיות מזוהים עימם... בלשון המעטה...

הוא צנטריסט - וזה בדיוק מה שאמריקה צריכה. האינטלקט והיושרה יעידו כי מדובר בטורף קלפים סדרתי וזה לא רע בתקופה הנוכחית, שכן הניגוד בין צנטריסט לטורף קלפים, יעיד כי מדובר באדם שטורף את הקלפים של 2 הקצוות...

קנדי גם מסוגל להתחבר לדור הצעיר, למשוך למפלגה מצביעים שאמרו נואש מהדמוקרטים, ואת המכונים "דמוקרטים של פעם" בעיקר מהדרום והמערב התיכון.

אדיבות ונימוס מבויישים כאלה שחסרו לטראמפ, אך כנות ויושרה לומר דברים לא נעימים וכואבים.

לא פצצת כריזמה כאובמה, לא good ole boy כבוש, ולא פנומן תקשורתי כקלינטון, אך תוך שהוא מודר מערוצי הכבלים הממוסדים, הוא כבר צלח באיחוד גרעין של כמה מיליונים הרואים בו הבטחה בלעדית כמעט המסוגלת להטיב עם אמריקה; לאתגר ממסד נרקב; להפסיק עם הוצאות נטולות שליטה; מלחמות ניאו-קוניות חסרות טעם; אידאולוגיות ניאו-מרקסיסטיות; והכל בחסות פרוטקציונזם תאגידי.

סימן השאלה הגדול סביב קנדי היא מדיניותו הכלכלית.

בהנחה וישלב מדיניות פופוליסטית, בדומה לזו של טראמפ בזמן מלחמת הסחר עם סין (כשמגיע להחמיא צריך), ייתכן והוא יתברר כהצלחה כלכלית כדודו - ואכן, קנדי עשוי להתגלות כפרוטקציוניסט מן הסוג הישן - שיטיב עם אמריקה.

בנושאי פנים, אין רע בדמוקרט מתון שלא נע אחר כל גחמה שנועדה למלא באופן מלאכותי את סט הערכרים המדלדל של המפלגה מחד, ומאידך לא חולם להיות FDR מספר 2, ולנפח את הממשל למימדים מדאיגים.

בזירת החוץ, הוא נראה מתון אך לא פתי כאובמה וקרטר.

קנדי הרי מסוגל להקשיב. הוא ניחן ביכולת לנתח בעיות מורכבות, להבין למי ולמה נוגע נושא כלשהו וכיצד הטיפול או אי הטיפול בו משפיע על זירות רוחב. לכן הוא בהחלט יהיה מסוגל להשתמש בכוחה של ארה"ב ובשירותיה הטובים כדי לשמר אינטרסים חיוניים בלי הצורך לחרחר מלחמות.

שכן לבסוף הוא מביא עימו את יכולת הלמידה וניתוח הנתונים של משפטן - דבר שלמרבה הפליאה אף נשיא אמריקאי לא הביא לשולחן מאז ג'ארלד פורד.

וישראל?.

היא חשובה לנו, וכך היתה גם באופן מסורתי למשפחת קנדי שידעה לאזן באלגנטיות בין אינטרסים ערביים וישראליים, ואיך אלה משרתים אינטרסים הגמוניסטים אמריקאיים.

נכון JFK לא היה ידידותי כניקסון, מאידך לא עוין כאייזנהאור - ובטח שלא התערב לנו בעסקים כמו שניהם.

ואולי זה גם משהו שאנחנו צריכים.

Yairkleinbaum@gmail.com