האישה שביידן אנס לכאורה חושפת: "זאת הסיבה שברחתי למוסקבה"

‏התוכנית שלי הייתה לפקח על תרגום הספר שלי, להישאר במוסקבה שבוע, ולהתראיין לערוץ הראשון של רוסיה. אחר כך התכוונתי לחזור הביתה.‏

‏בהמשך הקיץ הייתי אמורה להעיד בפני הקונגרס האמריקני על מעשיו של הנשיא ג'ו ביידן כלפיי ועל חימושו של משרד המשפטים.

אך כמה ימים אחרי שהגעתי, מצאתי את עצמי עושה מסיבת עיתונאים ומצהירה שאני לא יכולה לחזור לארה"ב.‏

‏הסיבה לכך היא שאני עלולה לעמוד בפני אישומים וכתב אישום אפשרי על תפריט מבשר רעות של עבירות תפורות, כולל הפרות סנקציות, הפרות FARA (חוק רישום סוכנים זרים), וכל מיני דברים אחרים.‏ ‏יש נגדי כתב אישום חתום של משרד המשפטים ואני עדיין לא יודעת במה מדובר. עורך הדין שלי לזכויות האדם הזהיר אותי שלפי החוק הנוכחי בארה"ב, אני יכולה לעמוד למול אישומים שאינני אהיה מודעת להם עד שאלקח למעצר.

חבר קונגרס אמריקני מכהן אמר כי הוא חושש לביטחוני הפיזי אם אחזור לארה"ב.‏ החלטתי להישאר וקיבלתי עזרה ממריה בוטינה, חברה בדומא הממלכתית הרוסית, בהגשת בקשת מקלט.  מריה ‏‏הכירה‏‏ את האימה ואת המציאות העגומה לאחר שבילתה בעצמה 15 חודשים בכלא על כך שפעלה לכאורה כ‏‏"סוכנת זרה"‏‏ לא רשומה. הם החזיקו אותה בבידוד במשך חודשים והפכו את חייה לגיהינום. עם זאת, מריה שמרה על חמלתה ודאגתה לאמריקאים מן השורה וחסכה את כעסה מאלה האחראים לאומללותה. מריה התארחה בפודקאסט שלי כמה פעמים כשדיברנו על מערכת המשפט האמריקנית הדו-שכבתית ועל השימוש הברוטלי שלה בעינויים.‏

‏‏היא נשארה איתנה בידידותה ועזרה לי לנווט את הלם הקרב שחשתי כשהממשלה שלי פנתה נגדי כי אמרתי את האמת.

 

 

הימים הראשונים לאחר שהחלטתי להישאר במוסקבה היו טשטוש המלא בשיחות טלפון וניירת בזמן שניווטתי דרך מצבי החדש. נפרדתי מבתי בכאב כשהיא מתייפחת בטלפון ונשארת להתמודד עם אריזת הדירה שלי וארגון הטיפול בשלושת החתולים והסוס שלי.

 

הבת שלי הייתה מדהימה ויעילה גם כשהרגשות היו אינטנסיביים. ‏

‏נשארתי במוסקבה בלי שום תוכניות לחזור לארה"ב. לפחות לא כל עוד ביידן נשאר בשלטון. הלב שלי נשאר שבור כשראיתי כותרות שקראו לי בוגדת. איך הייתי הבוגדת? ביידן אנס אותי, השתיק אותי ועכשיו הוא מונע ממני להעיד? תחושת הסחרחורת, כשראיתי כל כלי תקשורת מרכזי, שקעה בייאוש שלעולם לא ישמעו אותי באמת. עם זאת, משהו שנשאר איתי היה שהרגשתי בטוח ברוסיה. הרגשתי שרואים אותי, שומעים אותי ומכבדים אותי.‏

‏בפעם הראשונה שראיתי את מוסקבה, היו לי 16 שעות של ג'ט לג והייתי ערה במשך 24 שעות. הפסים האדומים של שעות הבוקר המוקדמות על פני השמים העירו אותי לרווחה וידעתי שלא אשן.

במקום זאת, פגשתי את היום וראיתי את מוסקבה במלוא הדרה.

טיילתי במקומות רבים וברוב הערים הגדולות בארה"ב, ומוסקבה בולטת כאחת הערים היפות והנקיות ביותר שראיתי מעודי.

הרחובות ההומים מקומיים ותיירים נראו כאילו לא נפגעו מהסנקציות המערביות.‏

‏הסימנים היחידים לעזיבת החברות המערביות היו כמה חנויות מעצבים סגורות והחלפת סטארבקס במקבילה בבעלות רוסית, שנקראה בפשטות סטארס, וגברת הבריסטה הרבה פחות חצופה ויותר צנועה ממה שאני רגילה.

באותו לילה ישנתי את השינה העמוקה ביותר שהכרתי מזה זמן רב. סוף סוף הרגשתי בטוחה.

‏אני אמריקאית שצמחה בתקופה שבה ארה"ב היתה שקועה בהרפתקאות חוץ טורפניות. אג'נדת ה"‏‏התעוררות"‏‏ הניאו-ליברלית עדיין לא תפסה אחיזה והקפיטליזם של המקורבים רק הלך ונבנה לקרשנדו ההרסני שלו.

כמו רבים מבני דורי, הייתי נוצצת עם תקווה שאפתנית. הלכתי לעבוד אצל כמה מהדמויות החזקות ביותר מבחינה פוליטית בפוליטיקה המערבית, ליאון פאנטה ואחר כך ביידן. השאר הוא, כמו שאומרים, היסטוריה.

‏התוצאה של החוצפה שלי לקרוא לפשעיו של דמוקרט מהאליטה הייתה מהירה ואכזרית.

איבדתי הכל – והמוניטין שלי ספג מכה קשה – כשהמכונה הפוליטית של ביידן, בסיוע התקשורת התאגידית, הרסה את האמינות שלי.

אפילו איימו עליי פעמיים בכלא.

בזמן שביידן המשיך להפעיל נגדי את משרד המשפטים וה-FBI שלו ואחרים ראו בי אויב פוליטי, המשכתי להשמיע את קולי, לכתוב ספר ואפילו לפתוח פודקאסט.‏

‏תמיד היה לי מקום מיוחד בלב לרוסיה.

הרוסופוביה והקנאות בתקשורת המערבית נגד הרוסים הטרידו אותי מאוד.

ואז, זה הפך לשנאת זרים.

הדרך שבה השתמשה האליטה כדי לתמרן את העיתונות היתה זהה, בין אם רדפו אחרי אנשים כמוני שחשפו שחיתות, או אחרי אומות שלמות כמו רוסיה. שיטה זו משמשת כדי להשמיץ, לבודד ולבסוף להחליף את האמת בנרטיב שאושר על ידי המדינה.‏

‏החלטתי לקחת בחזרה את השליטה וערכתי מסיבת עיתונאים כדי להצהיר בגאווה על כוונותיי להישאר ברוסיה.

השגתי לעצמי כמה עורכי דין מדהימים לזכויות אדם שלקחו את התיק שלי תחת חסותם ומיינו את ההשלכות הבינלאומיות.

לאחרונה, הפדרציה הרוסית העניקה לי מקלט זמני. אז החלטתי להישאר. ‏