הכירו: זה אחד מסרטי הפשע העוצמתיים ביותר אי פעם

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בסוף שנות ה-80, לעומת זאת, הסיפור היה שונה. העיתונאים כבר הגיעו לכל פינה, בטלוויזיה היה ריבוי של ערוצי חדשות. ספק אם מישהו ידע בקיץ של 1988 שדווקא בעיירה הקטנה גלאדבק בצפון המדינה, מפגש בין שני פושעים אלימים לתקשורת יניב את אחד ממשברי בני הערובה המביכים, מצחיקים ומנגד גם קורעי לב בהיסטוריה המודרנית.

"גלאדבק: פרשת בני הערובה" ("Gladbeck: The Hostage Crisis") הוא דוקו שעלה בנטפליקס ביוני 2022, לפני קצת יותר משנה. מהר מאוד התברר שדווקא הסרט הקטן והלא מיוחצן הזה, שעבר מתחת לרדאר של צופי הרשת האדוקים ביותר, הוא אחד מהמסמכים החזקים ביותר שהועלו אי פעם בענקית הסטרימינג. זה אולי יומרני, אך ארשה לעצמי לקבוע כי מדובר באחד מסרטי הדוקו-פשע הטובים בתולדות הטלוויזיה. 

הכול החל בבוקר ה-16 באוגוסט 1988, בו שדדו האסיר הנמלט האנס יורגן-רוזנר וחברו דיטר דגובסקי סניף של דויטשה בנק בעיירה גלאדבק במדינת המחוז צפון הריין-ווסטפליה. על מנת להבטיח שהמבצע יצליח הם השתלטו על אוטובוס והחלו לנהל מו"מ עם המשטרה. עד כאן, סיפור די שגרתי על חוטפים ובני ערובה. אלא שאז חלה תפנית הרבה פחות שגרתית. 

רוזנר, שברח מהכלא, אמר מיד לעיתונאים שהגיעו למקום כי "אין לו מה להפסיד" וגם התנהג כך. הוא הסתובב לצידם באין מפריע, ירד מהאוטובוס כדי להתראיין כשאקדח בידו, חזר לאוטובוס, שתה קפה, עישן סיגריה, וכל זאת בלי הפרעה של הסובבים אותו וללא נוכחות של שוטרים בסביבה. לא נגלה לכם הרבה יותר כדי שתצפו בסרט המדהים הזה, רק נספר שהמרדף אחרי שני הפושעים (שמאוחר יותר הפכו לשלושה) נמשך יותר משתי יממות, כשסביבו מרחפות שתי שאלות עיקריות: איך נתנה המשטרה לאירוע כזה להתגלגל כך והיכן עובר הגבול בסיקור עיתונאי?מה הופך את "גלאדבק" לסרט כל כך מרתק? הסיבה העיקרית פשוטה: בניגוד לרוב סרטי הדוקו שתראו בנטפליקס ובכלל, כל 91 הדקות שבו כוללות תיעוד אותנטי מזירת האירוע. בלי פרשנות, בלי קריינות, בלי ראיונות עכשוויים וחשבונות נפש. האירוע צולם מתחילתו ועד סופו, הודות לאקסהיביציוניזם התקשורתי של רוזנר. עשורים לפני כניסת פייסבוק וטיקטוק, העבריין הזה, שגילה צמא אינסופי לתשומת לב, לא רק סיפק את הסחורה - הוא גרם למבוכה עצומה עבור העיתונאים שסיקרו אותו. זאת משום שהפך לגיבור תרבות מיידי בעיניהם, למושא להערצה ולפורע חוק שראוי לכיסוי אוהד מכיוון שהוא משתף איתם פעולה. עם אקדח ביד, כמובן.