אפשר להירגע.
הדמוקרטיה הישראלית אינה מתה, למעשה, אם לשפוט לפי האופן בו מתנגדי הרפורמה מגדירים דמוקרטיה - כהפרדת רשויות פורמלית מבוססת זכויות, היא טרם נולדה.
מ-1948, הרשות המבצעת (הממשלה) נהנתה מסמכות אבסולוטית שירשה מהממשל המנדטורי במסגרתה הכנסת (הרשות המחוקקת) נותרה מקור כוחה, אך משום שלממשלה היתה שליטה ברוב הקואליציוני, וביכולת לתפעלו בהתאם לתקנות החירום, הרי ש'הדמוקרטיה' היתה לא יותר מאשר גחמה הנתונה לרצון ראש הממשלה ושריו.
"אך הזמנים השתנו" תאמרו.
משנות ה-80 במקום איזון לקוי בין הממשלה והכנסת, (אין בישראל רשות שופטת!), קיבלנו צורת ממשל חדשה, הפעם, לא רק בלתי מאוזנת, אלא גם בלתי נבחרת.
מעת ישיבת השופט מאיר שמגר על כס העליון החל למצוא עצמו בג"ץ, באמצעות מוסד היועמ"ש, כמושך בחוטי משרדי הממשלה והפקידות הגבוהה באמצעות שימוש בחוק הפלילי ובעילות מידתיות וסבירות לביצוע, בלימת, וקבלת החלטות - זאת בלי שניתן היתר חוקי לעשות כן דרך הכנסת (הרשות המחוקקת).
כה רב היה כוחם של היועמ"ש והעליון עד שקל יותר היה לרסן את הממשלה באמצעות מורדי קואליציה מהכנסת, ואת הכנסת באמצעות עוצמת הממשלה, מאשר את בית המשפט העליון באמצעות אחת מהרשויות.
זו האמת.
הסיפור על חקיקת חוקי יסוד, והפיכתן לחוקה, כמו גם המעמד של בית המשפט לפסול חוקים לאורם - זה באמת Wishful thinking מאוד נחמד מבית מדרשו של אהרן ברק שאין לו עדיין מקום בספר חוקינו - לטוב ולרע.
הלאה, כיום אחד מארסנל הכלים של בית המשפט האקטיביסטי נפגע במעט, לכן אנו שומעים על קץ הדמוקרטיה, מכל מיני מומחים למיניהם.
האמת היא שמעולם לא היינו במצב של איזון, היזון, או עצמאות מנהלתית חוקית ברורה בין רשויות המדינה.
האופן בו הדברים התנהלו עד עתה היו על בסיס שרירותי לחלוטין - לטוב ולרע, הדמוקרטיה שאנו מתאבלים עליה - טרם נולדה כאמור.
למתלהבים מצמצום עילת הסבירות, כאילו הינה ראשית השבת הדמוקרטיה שלא היתה בתקופת בן גוריון ובגין, הם הרי עושים כן בשביל קולות אם הם פוליטיקאים, או כדי לחגוג ניצחון מדומה בנואשותם להישג אם הם חסידי ליכוד. בפועל, בית המשפט יפעיל כלים אחרים להמשך שליטה בחייהם.
למתאבלים הטוענים כי ''הלכה המדינה'' אלה עושים כן בשביל קולות, אם הם פוליטיקאים, או בשל חוסר הבנה של תורת הממשל וספר החוקים, או לחילופין מצוקה רגשית/זהותית.
שכן גם הם יודעים שהדמוקרטיה שהם בוכים על לכתה טרם באה לעולם לאור הסקירה ההיסטורית הפשוטה לעיל.
בית המשפט ימשיך לנהל לבטח את ענייני המדינה, הסבירות תהפוך למידתיות, אבל את האזרחים אפשר יהיה להאכיל בהישגים ובאסונות מדומים - זאת בהנחה והם בורים בהיסטוריה.
וזה הדבר שבאמת צריך להתאבל עליו.
עצוב.
