פרשנות: ביבי ויתר על רפורמה משפטית - היעד הבא? לתת לפלשתינים מדינה ולסעודים נשק גרעיני

ב.

 

לפי כמות המפגינים שהגיעו שלשום להפגין בעד הרפורמה נראה שהימין מתחיל להתפקח ולהבין סוף סוף שעובדים עליו ואין באמת שום רפורמה משפטית.

אין כלל רפורמה, ללא קשר לשאלה האם מדובר ברפורמה או בהפיכה.

כעת הגיע הזמן שגם הצד הליברלי יבין שאין שום הפיכה משפטית / משטרית ועושים בו שימוש ציני על מנת לשמר את הדיכוטומיה המחנאית: מחנה 'ביבי אשם' מול מחנה 'ביבי זכאי', שהשתכללה בשנה האחרונה למחנה מתנגדי / מסיתי מערכת המשפט כפי שהיא מול מחנה " I love Bagatz ".

דיכוטומיה מלאכותית המשאירה את נתניהו בשלטון ע"י הסטת השיח הציבורי מכישלונותיה האמיתיים של הליכוד בענייני משילות, ביטחון, כלכלה, וכן, גם בנושאי רפורמות הדרושות במערכות המשפט והאכיפה שכמעט ולא נעשו בשנות שלטונה.

 

ג.

 

הכוח משחית, ויש למחזיק בו קודם כל אינטרס עליון לשמר אותו ולהפוך לאטום מחשבתית.

זה נכון לגבי כל גוף שלטוני / ארגון אזרחי / מנגנון צבאי / ערוץ תקשורת המחזיק בכוח, והדבר חוצה מחנות.

זה נכון כשמדברים על הממשלה המושחתת והבזויה המכהנת כיום, על מערכות המדינה שבהעדר רפורמות שיגבירו את שקיפותן הלכו ונרקבו מבפנים, על התקשורת ופרשניה אשר יגוננו על הקונספציה העיתונאית שלהם גם במחיר של פרשנות מאולצת הנגזרת מתזה שהם טיפחו לאורך הקריירה המאפיינת את דמותם העיתונאית, וזה נהיה נכון גם לגבי המחאה וראשיה שצברו בשנה האחרונה כוח אדיר.

 

הביטויים הנפוצים אצל כלל מוקדי הכוח שצויינו לעיל הם שימוש מוגבר בהכללות וחתירה לקיבעון מחשבתי, ולאחר מכן הפחדות על בסיס קבע מהולות בחצאי אמיתות / שקרים, ודבקות עיוורת לקונספציות ללא קשר למציאות.

 

למשל צד אחד יפחיד מפני אובדן מוחלט של הזהות היהודית בהינתן שהשני ינצח, ואילו השני יפחיד מפני אובדן מוחלט של הזהות הדמוקרטית אם הראשון יגשים את שאיפותיו.

 

ללא קשר למציאות. מעל כל אלו, ביטול מוחלט של כל טענה "היוצאת מהקווים" וקטלוגה כמסוכנת.

 

הביטוי האחרון מהווה סכנה אמיתית לחופש הביטוי שהוא אינטרס לאומי שמטרתו היא מיקסום כמות הרעיונות העולים לדיון הציבורי המעומתים עם עמדות יריבות, כך שתתקבלנה החלטות משותפות באופן מושכל ורציונלי ככל האפשר.

 

ד.

 

הדיונים בשבוע הקרוב בבג"ץ סביב חוקי "היסוד" המביכים שהעבירה הקואליציה חשובים כקליפת השום בכל הקשור לכוחו של בית המשפט. בעצם קיום הדיונים יספח לעצמו בית המשפט כלים ועילות חדשות הנגזרות מהרחבת היריעה השיפוטית גם לנושאים חוקתיים. הדיונים והחלטת בית המשפט יסתכמו לכדי פסק דין עבה עם שלל טיעונים מהם תגזרנה עילות שימושיות וסמכויות אגביות אשר ישמשו את בית המשפט בדיונים בנושאי חוקה או דיונים אחרים סביב חקיקות בעתיד. דעתי היא שזה מחיר שעדיף לנו לשלם כל עוד ישראל נעדרת חוקה.

ההימור שלי: בג"ץ לא יפסול את החוקים, אך בכל מקרה כוחו כאמור לא יפחת.