שני סרטים מקצוות שונים עולם, נוגעים בנושא הטעון ביותר בהוויה האנושית

"הרוע אינו קיים", סרטו של ריוסוקה המגוצ'י מתרחש בכפר קטן בקצה יער ביפן, באזור שבו חיים יחד בהרמוניה, לכאורה, בני אדם וחיות בר. גיבור הסרט, טאקומי, מגדל שם לבדו את בתו היחידה, האנה, כורת בולי עץ להסקה ואוסף מים ממעיינות טבעיים, שבהם מבשלת המסעדה המקומית איטריות אודון ייחודיות בטעמן. השלווה הפסטורלית מופרת כאשר לאזור מגיעים נציגי חברה גדולה מטוקיו, שמבקשת להקים באזור אתר "גלאמפינג", שיאפשר לנופשים חופשה מחוברת לטבע ועם זאת מפנקת ויוקרתית. הקהילה המקומית מקבלת את פני נציגי העירוניות בעוינות. נציגי החברה, גבר ואישה, מבינים די מהר שהם לא יודעים שום דבר על האזור ותכונותיו הייחודיות ומבקשים מטאקומי להיות מורה הדרך שלהם ולהצטרף אליהם לפרויקט. במקביל, בתו נעלמת בדרכה הביתה מבית הספר. 

כבר מסצינת הכתוביות בפתיחת הסרט, דקות ארוכות של תנועת מצלמה איטית שמראה צמרות עצים, ברור כי סרטו של המגוצ'י מבקש לקחת את הצופים לקצב עניינים אחר. הוא מקדיש דקות ארוכות לכל פעולה של גיבוריו, ממכות הגרזן שמבקעות את עצי ההסקה, דרך איסוף מי הנחל לתוך מיכלי פלסטיק גדולים והליכות ביערות ובשדות. המבקרים מטוקיו מביאים איתם קצב אחר, הם מדברים מהר יותר ועל דברים אחרים, כמו משכורות ושידוכים. בסוף הסרט מתרחש אירוע שמעלה את השאלה אם עצם נוכחותו של האדם מהווה עימות מול הטבע, או שאולי אלה מעשיו וכוונותיו לשבש אותו. 

"התנהגות רעה"

סרט נוסף הוא "התנהגות רעה" של הבמאית והשחקנית הניו זילנדית הצעירה אליס אנגלרט. הדמיון והשוני בין שמות הסרטים כבר מעיד על רבות. בעוד המגוצ'י מאמץ התבוננות פילוסופית על ההוויה, עוסק ברוע כמונח מופשט ושואל על עצם קיומו, אצל אנגלרט אין רוע בפני עצמו אלא רק התנהגות רעה - שהיא שרשרת של תגובות על מעשים, הדחקות, אי הבנות, פחדים ורצונות לא ממומשים. העיסוק הוא נפשי, פסיכולוגי ובתוך העולם הפנימי הזה מתקיימות כל הדרמות, האמיתיות והמדומיינות. בין שני הסרטים ישנה נקודת דמיון נוספת — שניהם מביאים את היחסים שבין הורה לילדו כנקודה הטעונה ביותר בהוויה האנושית. 

זהו סרטה הראשון של אנגלרט, שסוחבת אחריה ייחוס לא פשוט, היא בתה של הבמאית המהוללת ג'יין קמפיון. ואמנם סרטה עוסק ביחסים המורכבים שבין אם ובתה. שתיהן עוסקות באותו מקצוע, פחות או יותר, ולא ברור אם ההעברה הבין־דורית היתה מיטיבה או הרסנית. האם, לוסי, היתה כוכבת בנעוריה, שגילמה את דמותה של נסיכה לוחמת בסדרת טלוויזיה מצליחה. הבת, דילן, עובדת כפעלולנית על סטים של סרטים. הסרט מתחיל כאשר לוסי, אותה מגלמת ג'ניפר קונלי בנוירוטיות מושלמת, נכנסת לסדנת שתיקה ומודעות עצמית בחסותו של גורו חתיך וחייכני (בן וישאו), אי שם בשמורת טבע אמריקאית מיוערת. 

בתמונת מראה מעבר לאוקיינוס, הבת דילן (בגילומה של אנגלרט) עובדת על סט של סרט פנטזיה ביער ניו זילנדי. בזמן שהאם מפתחת יחסים עוינים במיוחד כלפי משתתפת אחרת בסדנה (דאשה נקרסובה), דוגמנית ודיג'יי צעירה ומחוברת מדי לעצמה, מעין גרסה בלונדינית שלה עצמה בנעוריה, הבת מתאהבת באחד השחקנים בסרט, נפצעת במהלך סצינה ובנוסף לכל הצרות מגלה שהוא נמצא בזוגיות. כשלוסי נותנת דרור לרגשותיה האלימים כלפי הסלבריטאית המעצבנת ומסיימת במעצר, דילן נחלצת לעזרתה והשתיים נפגשות למעין חשבון נפש משותף וניסיון לגשר על הפערים העמוקים שפיתחו זו כלפי זו במשך השנים. 

סרטה של אנגלרט אמנם אינו אחיד ברמתו ולפרקים שוקע עמוק מדי, במיוחד בסצינות של סדנת המודעות, עד שהטון האירוני שבו מוצג העולם הזה כמעט מיטשטש והסרט מתחיל לעסוק בלבטי העצמי הניו-אייג'י ברצינות תהומית מדי. אבל הדמויות הראשיות, דילן ולוסי, הן כה פרועות ולא קונבנציונליות — שבסופו של דבר גם הרגעים הכבדים מדי נסלחים בתוך המכלול. הסרט מגזים בכוונה את קשת הרגשות הזאת, ובכך מאפשר ביטוי נועז למדי לדברים שאף פעם לא נאמרים וכמעט ואסור לחשוב אותם. החל מחרדה בלתי ניתנת לשליטה לגבי גורלם של ילדינו, עבור בהשוואות שאי אפשר להימנע מהן והשתקפויות בלתי פוסקות, ועד לציפיות ותקוות שלא תמיד מתממשות.