מפציצים לנו את הלב מדריך להורה בזמן מלחמה
טיפים להתמודדות עם הימים הקשים של אחת מהתקופות המאתגרות שידענו כעם, כקהילה וכהורים, בהם עלינו להתמודד עם הפחדים והכאב
10.18.2023 10:38
מערכת היברו ניוז
מאת: שירן שפיץ – מאמנת הורים "שותלת" תובנות ו"מצמיחה" משפחות
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
לא ככה חשבתי שיראה הטור הראשון שלי...
כותבת ולא מעכלת, קשה, קשה להיות רחוקים מהבית, הבטן מתהפכת, ימים קשים מנשוא עוברים עלינו ונדמה לעיתים שהלב לא יכול להכיל את הכאב והמוח לא יכול לקלוט את המראות.
אנחנו רוצות לצעוק, לזעוק, לפרוק ולבכות לדבר על הפחדים שלנו ולא תמיד יכולות, כי עלינו להיות חזקות ויציבות למען הילדים והמשפחה.
זה קשה ולא פשוט להחזיק בלב ובגוף את הרגשות והתחושות הקשות שמלוות אותנו וגם להמשיך ולתפקד כאימהות, להכיל ולמלא את הצרכים של הילדים המדהימים שלנו ולהביא פניות רגשית גם אליהם.
אז יצאתי "לשטח" והתחלתי להתנדב, לטפל מרחוק במשפחות שחוות מצוקה, לחץ, חרדה ופה אשתף כלים פרקטים שיכולים לעזור בתקופה הקשה הזו!
אומנם אנחנו לא נלחמות בחזית, אבל כל אחד מאיתנו כרגע נלחם על הנשמה שלו. הילדים שלנו צריכים אותנו! המשפחות שלנו צריכות אותנו! ואני אתחיל איתנו ההורים כי בסופו של דבר אנחנו צינור לילדים שלנו ואני יודעת שאתם דואגים להם.
אבל רגע! שניה! הדרך היחידה שלנו לעזור לאחרים היא קודם כל לעזור לעצמנו.
בדר"כ אנחנו מנסים להאחז ברגש נעים, ומהרגש השלילי אנחנו מנסים להיפטר. הבעיה היא שעכשיו בזמן מלחמה, מתחוללת גם בגופנו מלחמה פרטית ואנחנו מנסים להלחם בהצפת הרגשות, כל החושים שלנו חשופים, הראייה, השמיעה, המישוש, אם היינו יכולים להכנס לתוך כל סרטון ולפרק שם כמה אנשים לא היינו חושבים פעמיים, כי כאלה אנחנו הישראלים.
אנחנו "ערבים זה לזה". ובזמן שאנחנו נשאבים לכל השליליות אנחנו גם לוקחים עלינו את כל האשמה שאנחנו לא שם בחזית. נסחפים מוידאו לוידאו ובמקום להתחזק אנחנו נחלשים, דרוכים, עצובים, מאוכזבים.
אנחנו מגיעים לבית שלנו, לילדים שלנו, ומה קורה כשמנסים להסתיר רגש? יוצא כעס. חותמת לכם שלכולנו השבוע ילד הפריע באמצע סרטון שקיבלנו ופתחנו, כולנו היינו עם חוסר סבלנות וזה תוצאה של דחיקת הרגש.
צמצמו צריכת מסכים: טיפ מספר אחד והוא הכי חשוב. שעות קבועות לצריכת חדשות ובין לבין: שטיפת כלים, אפייה ומשחק עם הילדים.
שיח רגשי: משחקים וספרים שמדברים על רגש. כל רגש שעולה בתקופה הקשה הזו הוא לגיטימי ותהיה הצפה, תתכוננו.
ילד שמתעקש על משהו ניתן לו מענה (בשבילנו זה שטותי ובשבילו זה עולם) נשתמש במילים חיוביות: "אנחנו פה ביחד, גם אני דואגת ל..., זה באמת מכעיס".
חשיבה משותפת על פתרונות, "מה יכול לעזור לך?" תנו מקום לרגשות: "זה בסדר לפחד...אתה יודע מה עוזר לי?"
להוות דוגמא לילדים שלנו: הילדים שלנו רואים איך אנחנו מתמודדים ורובם פשוט מעתיקים.
חיבוק חם ואוהב: 30 שניות.
דיבוב על ידי משחק בובות.
אמא שחקי איתי = אמא! משהו קורה לי ואני רוצה לשתף!
השארו כמה שיותר צמודים ללוח זמנים: אם זה מתאפשר- זה יקל עליכם ועל הילדים!
ספורט, ריקודים, כן!כן! גם החיילים שלנו בשטח רוקדים כדי להכניס אנרגיות חיוביות.
שינה משותפת אם צריך.
שמנים אתרים: פרות הדר למוטיבציה ומצב רוח, לוונדר – לרוגע.
תיידעו אותם במצב בהתאם
לגילאים שלהם: חשוב מאוד לתת מענה למתבגרים, אנחנו חושבים שהם בוגרים אבל הנפש שלהם הכי עדינה, הם גם ככה במצב תמידי מפאת גילאם בסערת רגשות, דברו איתם על הרשתות החברתיות, הסרטונים שעוברים הם פורנוגרפיה של המוות, יכולים להשאיר טראמות ומשקעים קשים. תדאגו להם לחברה טובה ולשיח רגשי.
אל תשכחו לשתף אותי עם עזרתי, כי גם אני לא בחזית אבל כל אחד עושה מה שהוא יכול. נתראה בטור הבא ועד אז בשורות טובות, שולחת חיבוק חם אוהב!
