רשויות ההגירה בארה"ב שללו את בקשתו של מגיש המתגורר במדינה לקבל את מעמד תושבות הקבע (גרין קארד) למרות שנישואיו השניים לאזרחית אמריקאית נראו אמינים, זאת בשל העובדה שקבעו כי נישואיו הקודמים היו פיקטיביים.
ההחלטה נבעה בעקבות פסיקתו של בית המשפט לערעורים שאישר פסיקה קודמת על סמך ממצאי חקירת רשויות ההגירה את תיקו של המועמד לגרין קארד, רוברט מסטנק, אזרח צ'כי שנישא פעמיים, וממנה עלה כי נישואיו הראשוניים היו תרמית, זאת לפי הודאתה של מי שהייתה אז אשתו.
כאמור, על פי הרשויות, לא היה עוררין לגבי מהימנות נישואיו הנוכחיים, אולם בפסיקתו, קבע השופט הארווי ווילנקסון כי "אישור בקשתו של מסטנק תאתגר את חקיקת הקונגרס לפיה הונאת נישואים פיקטיביים קודמים משמעותה מניעה כל בקשה עתידית למעמד תושבות קבע בארה"ב".
על פי חומרי החקירה, בשנת 2013, אשתו הראשונה של מסטנק, אנג'ל סימונס, אזרחית ארה"ב, הגישה בקשה בשמו לתושבות קבע אולם סוכני ההגירה שבחנו את התיק קבעו כי סביר להניח שהשניים אינם באמת בני זוג והחליטו להמשיך את החקירה בעניין.
שנתיים לאחר מכן, התחתן העותר בשנית וגם אז הוגשה בשמו בקשה לגרין קארד, כעת על ידי אשתו החדשה, מרי, כאשר הפעם השתכנעו הרשויות כי מדובר בנישואים אמיתיים.
אולם אז התברר שבמהלך חקירת הנישואיים הראשונים, אשתו לשעבר טענה כי הוא שילם לה 10 אלף דולר תמורת החתונה. לדבריה, היא הסכימה להצעה מאחר שנזדקקה לכסף וכמו כן, היא סיפרה כי הוא איים שיהרוג אותה אם יגורש מהמדינה.
בהמשך חזרה בה אך ניסיונותיה להסביר כי הודאתה הייתה בכפייה נפלו על אוזניים ערלות וכתוצאה מכך, נדחתה בקשתו של מסטנק לקבלת מעמד תושבות הקבע על סמך נישואים בגין הקביעה כי בוצעה הונאת נישואים למטרת הגירה בחתונתו הקודמת.
השניים ניסו לערער על ההחלטה בתואנה כי רשויות ההגירה חרגו מסמכויותן אולם בית המשפט דחה ערעור זה והסביר כי בסמכות פקידי ההגירה לחקור לעומק כל בקשה אם הדבר נדרש.
על פי מסמכי בית המשפטה, "בני הזוג טענו שרשויות ההגירה פעלו בניגוד לנהלים לפיהם ראיות להונאת נישואים צריכות להיות מהותיות ומוכחות והיה צריך לתת משקל ראוי לחזרתה של סימונס מהודאתה", אך השופט ווילנקסון לא קיבל טענה זאת מאחר שלדבריו שאר הראיות הספיקו להגיע לקביעה הסופית.
