החלטתו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן להעניק חנינה נשיאותית לבנו האנטר עוררה סערה פוליטית חריפה ברחבי המדינה. החנינה, שהפתיעה רבים והוכרזה ללא התראה מוקדמת, מכסה שורה של עבירות פדרליות לאורך תקופה של 11 שנים ומעוררת שאלות נוקבות על היחסים המורכבים בין שלטון החוק לקשרי משפחה בצמרת השלטון האמריקאי.
התומכים בהחלטת ביידן, בהובלת האסטרטגית מייגן הייז והתובע הכללי לשעבר אריק הולדר, הגנו על החלטת ביידן והדגישו את ההיבט האנושי. "כל אב היה עושה את אותו הדבר"
הרפובליקנים יצאו במתקפה חריפה נגד ההחלטה. יו"ר ועדת הפיקוח בבית הנבחרים, ג'יימס קומר, האשים את הנשיא בשקרים לגבי פעילויות מושחתות של משפחתו וטען כי החנינה נועדה להימנע מאחריות. "זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו משפחת ביידן משתמשת בכוח השלטוני לטובתה האישית," אמר קומר בהצהרה חריפה. הסנאטור צ'אק גראסלי הביע זעזוע ואכזבה, ואמר כי האמין לביידן כשהבטיח שלא יעניק חנינה לבנו.
המחנה הדמוקרטי נקרע בין נאמנות מפלגתית לביקורת פנימית. התומכים, בהובלת האסטרטגית מייגן הייז והתובע הכללי לשעבר אריק הולדר, הגנו על החלטת ביידן והדגישו את ההיבט האנושי. "כל אב היה עושה את אותו הדבר," טענה הייז, "במיוחד כשברור שהאישומים נגד האנטר היו מונעים פוליטית." הולדר הוסיף כי "אף תובע סביר לא היה מגיש כתב אישום במקרה זה."
אולם קולות אחרים במפלגה הדמוקרטית הביעו דאגה עמוקה. מושל קולורדו ג'ארד פוליס אמר כי החנינה "מכתימה את המורשת של ביידן ומחלישה את אמון הציבור בשלטון החוק." הנציג הדמוקרטי גרג סטנטון הרחיק לכת אף יותר כשטען כי "האנטר ביידן ביצע פשעים חמורים ונדון בצדק. החנינה היא טעות היסטורית."
דונלד טראמפ, הנשיא הנבחר, ניצל את ההזדמנות לתקוף את יריבו הפוליטי. בפוסט ברשת החברתית Truth Social, הוא תהה בציניות אם החנינה כוללת גם את מה שכינה "בני הערובה של 6 בינואר", בהתייחסו לעצורים בגין המהומות בקפיטול. "ביידן מעניק חנינה לבנו המושחת בעוד פטריוטים אמריקאים רוקבים בכלא," כתב טראמפ. תגובתו עוררה ביקורת נרחבת בקרב מבקריו, שהזכירו את השימוש הנרחב שעשה בעצמו בחנינות נשיאותיות, כולל לאנשי מעגלו הקרוב.
בפוסט ברשת החברתית Truth Social, טראמפ תהה בציניות אם החנינה כוללת גם את מה שכינה "בני הערובה של 6 בינואר", בהתייחסו לעצורים בגין המהומות בקפיטול
ברשתות החברתיות, התגובות משקפות את הפילוג העמוק בחברה האמריקאית. שמרנים רואים בחנינה הוכחה סופית ל"שחיתות משפחת ביידן" ומדגישים את היקפה הרחב של החנינה, המכסה עבירות לאורך יותר מעשור. מנגד, תומכי ביידן טוענים כי האנטר היה קורבן לרדיפה פוליטית וכי החנינה היא תיקון לעיוות משפטי.
מומחים למשפט חוקתי מצביעים על המורכבות של המקרה. פרופ' לורנס טרייב מאוניברסיטת הרווארד טוען כי "בעוד שלנשיא יש סמכות חוקתית ברורה להעניק חנינה, השימוש בה במקרה של בן משפחה מעורר שאלות אתיות מטרידות." פרופ' מרתה מינו מאוניברסיטת ייל מוסיפה כי "המקרה מדגיש את הצורך בהגבלות ברורות יותר על סמכות החנינה הנשיאותית."
הפולמוס סביב החנינה צפוי להמשיך וללוות את הבחירות הקרובות, כאשר הרפובליקנים מבטיחים חקירות נוספות והדמוקרטים מנסים לצמצם את הנזק הפוליטי. בינתיים, האנטר ביידן עצמו שומר על שתיקה, בעוד אביו הנשיא ממשיך להגן על החלטתו כ"צעד של צדק והגינות."
"זהו רגע מכונן בפוליטיקה האמריקאית," מסכם הפרשן הפוליטי דיוויד אקסלרוד. "החנינה חושפת את המתח העמוק בין נאמנויות משפחתיות לאחריות ציבורית, ואת הקיטוב ההולך וגובר בחברה האמריקאית. השאלה היא לא רק אם החנינה הייתה מוצדקת, אלא כיצד היא תשפיע על עתיד המוסד הנשיאותי ואמון הציבור במערכת המשפט."
