האולימפיאדה מגיעה לעמק סן פרננדו: גאווה, תקווה וזהירות

האולימפיאדה, אחד מהאירועים הספורטיביים הגדולים והנצפים בעולם, תגיע לראשונה לעמק סן פרננדו בלוס אנג'לס בשנת 2028 – ועמה מגיעים גם רגשות מעורבים של גאווה, תקווה, ספקנות וזהירות מצד התושבים המקומיים.

עבור רבים, עצם הבחירה בעמק סן פרננדו כאתר תחרויות רשמי מהווה הישג היסטורי. האזור, שהיה לעיתים קרובות בשוליים של לוס אנג'לס מבחינת השקעות ותשומת לב ציבורית, עומד כעת בקדמת הבמה הבינלאומית. עם זאת, מאחורי ההתרגשות מסתתרת גם דאגה עמוקה: האם ההבטחות שהושמעו לגבי כלכלה שוויונית, פיתוח קהילתי ושילוב אוכלוסיות מגוונות אכן יתגשמו – או שמא תישארנה בגדר מילים בלבד?

"לא רק אירוע ספורט – הזדמנות לתיקון היסטורי"

החלטת ועדת האולימפיאדה לכלול את עמק סן פרננדו כאתר אירוח לתחרויות כמו היאבקות, ג'ודו והרמת משקולות, התקבלה באהדה על ידי רבים. מנהיגים מקומיים מדגישים את הפוטנציאל הכלכלי של האירוע, אשר עשוי להזרים מיליוני דולרים לעסקים קטנים, תשתיות ציבוריות ותכניות נוער.

"זה הרבה מעבר לאירוע ספורט," אומרת מוניקה רודריגז, חברת מועצת העיר לוס אנג'לס המייצגת את האזור. "זו הזדמנות להאיר זרקור על קהילה שנאבקת במשך שנים לקבל את ההשקעות שהיא ראויה לה. אנו רואים באולימפיאדה הזדמנות לתיקון היסטורי."

אך רודריגז גם מזהירה מפני אשליות: "נעמוד על המשמר כדי לוודא שההבטחות מתממשות בפועל – ולא רק במצגות נוצצות."

בקהילות מגוונות כמו פקוימה, ארלטה וסן פרננדו, בהן מרבית התושבים הם בני מיעוטים או ממשפחות מהשכבות הכלכליות הנמוכות, קיימת תחושת גאווה על הבחירה האולימפית – אך גם חשש מהשלכות שליליות.

"האולימפיאדה מביאה עמה לא רק ספורטאים ותיירים, אלא גם עליית מחירים, פינוי תושבים והשקעות שמכוונות החוצה, לא פנימה," אומרת אנחליקה ורגס, פעילה קהילתית בת 29. "אנחנו לא רוצים לראות את עמק סן פרננדו הופך למגרש משחקים לעשירים, בזמן שהתושבים המקוריים נדחקים החוצה."

לצד זאת, קיימת ציפייה שתשתיות חדשות – כמו שדרוג תחבורה ציבורית, חידוש פארקים ובניית מתקני ספורט – ישפרו את איכות החיים של התושבים המקומיים. אך גם כאן עולה השאלה: מי באמת ייהנה מהשיפורים האלה?

תהליך תכנון שקוף? לא לכולם

למרות ניסיונות העירייה והוועד האולימפי להציג תהליך תכנון שקוף ומשתף, ישנם תושבים שמרגישים כי הקולות שלהם אינם נשמעים. "ההחלטות כבר התקבלו, ורק אחר כך שואלים אותנו מה דעתנו," טוען סרחיו מנדוזה, תושב סאן ואלי. "אנחנו רוצים להיות שותפים אמיתיים – לא רק קהל שמוחא כפיים."

מצד שני, חלק מהתושבים רואים באירוע הזדמנות לחיזוק הגאווה הקהילתית וליצירת זיכרונות חיוביים לדורות הבאים. "הילדים שלנו יוכלו לראות ספורטאים אולימפיים מתחרים בשכונה שלהם. זו חוויה שתשפיע עליהם לכל החיים," אומרת אמה רמירז, אם לארבעה.

הבטחות רבות – ביצוע לוקה?

אחת מהנקודות המרכזיות של הביקורת היא הפער בין ההבטחות לבין הביצוע. בתכניות שהוצגו עד כה, נכללים סעיפים כמו "השקעה כוללת בתשתיות", "שיתופי פעולה עם עסקים מקומיים" ו"העסקת תושבים מהאזור". אך עדיין חסרה תכנית פעולה ברורה, עם מדדים כמותיים ולוחות זמנים.

פעילים חברתיים דורשים התחייבות כתובה להשקעות ארוכות טווח בקהילה – לא רק שדרוגים קוסמטיים לקראת האירוע. בנוסף, ישנה דרישה לפיקוח חיצוני על התקציבים וההחלטות, כדי לוודא שמיליארדי הדולרים המושקעים אכן משרתים את הציבור – ולא אינטרסים פרטיים.

אולימפיאדה כאבן בוחן עירונית

עבור לוס אנג'לס בכלל, והעמק בפרט, האולימפיאדה הקרובה אינה רק חגיגת ספורט, אלא מבחן חברתי, כלכלי ופוליטי. האם עיר כה מגוונת ומורכבת תצליח לקיים אירוע בינלאומי בקנה מידה עצום – מבלי לשכוח את הקהילות שנמצאות בשוליים?

בשנים הקרובות יעמדו תושבי עמק סן פרננדו בפני סדרת הכרעות – האם להאמין להבטחות, איך להשתתף בתהליך, ואיך לשמור על האינטרסים של הקהילה. מה שבטוח הוא שהאולימפיאדה כבר החלה להשפיע – גם אם מדליות עוד לא חולקו.