התגובה האנטישמית הופיעה תחת אחד מפוסטיה של אקורסו ונותרה גלויה במשך שעות, כשהיא מסומנת באישור לכאורה מצד החשבון שלה. אף שהתגובה הוסרה מאוחר יותר, צילומי מסך הופצו במהירות והפכו לוויראליים, תוך שהם מעוררים זעם וחשדנות, בעיקר בקרב הורים וארגונים יהודיים.
אקורסו מיהרה לפרסם סרטון התנצלות, שבו טענה כי מדובר בטעות טכנית. לדבריה, היא ניסתה למחוק את התגובה אך לחצה בטעות על כפתור ה”לייק”. “עשיתי בעבר לייק לתגובות בטעות. זה קורה”, אמרה. “לעולם לא הייתי מסכימה עם משהו אנטישמי. אני מוחקת תגובות כאלה כשאני רואה אותן, ואין להן מקום בפלטפורמות שלי”. היא הוסיפה כי האמינה שהתוכן כבר הוסר באותו שלב, והביעה צער על הבלבול שנוצר.
אקורסו מיהרה לפרסם סרטון התנצלות, שבו טענה כי מדובר בטעות טכנית. לדבריה, היא ניסתה למחוק את התגובה אך לחצה בטעות על כפתור ה”לייק”. “עשיתי בעבר לייק לתגובות בטעות. זה קורה”, אמרה. “לעולם לא הייתי מסכימה עם משהו אנטישמי. אני מוחקת תגובות כאלה כשאני רואה אותן, ואין להן מקום בפלטפורמות שלי”. היא הוסיפה כי האמינה שהתוכן כבר הוסר באותו שלב, והביעה צער על הבלבול שנוצר.
עם זאת, ההתנצלות לא הרגיעה את הסערה – ואף החריפה אותה. בפוסט ההתנצלות עצמו הופיעה תגובה מחשבון פרו־פלסטיני שטען כי “הם השאירו את התגובה בעצמם”, רמז ישיר לתיאוריית קונספירציה אנטישמית מוכרת, שלפיה יהודים מייצרים בעצמם תוכן שונא כדי להציג עצמם כקורבנות. תגובתה של אקורסו – “אוהההה” – נתפסה על ידי מבקריה כקלילה, מזלזלת או חסרת הבנה של חומרת הדברים. גם תגובה זו נמחקה מאוחר יותר, אך הנזק התדמיתי כבר נגרם.
בניסיון לבלום את הביקורת, הדגישה אקורסו את קשריה האישיים לקהילה היהודית. “יש לנו משפחה יהודית, והרבה מהחברים שלי יהודים”, אמרה. “אני שונאת אנטישמיות ולעולם לא הייתי תומכת במשהו כזה”. היא חזרה והביעה צער אם מישהו נפגע, והוסיפה כי היא מרגישה שהאינטרנט אינו מאפשר מקום לטעויות אנוש.
אולם עבור מבקריה, הדברים לא הספיקו. התקרית התרחשה על רקע פעילותה הציבורית הגוברת של אקורסו בנושאים פוליטיים וחברתיים, ובעיקר אקטיביזם פרו־פלסטיני שזכה לביקורת על התעלמות מאנטישמיות או מזעור שלה, במיוחד מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. כבדרנית ילדים שהתוכן שלה מגיע למיליוני משפחות צעירות, רבים סבורים כי כל מסר – גם עקיף – נושא משקל חינוכי וערכי משמעותי.
הביקורת התחדדה עוד יותר נוכח קשריה הפוליטיים. לאחר בחירתו של זוהראן ממדני לראשות עיריית ניו יורק, דמות המזוהה עם עמדות רדיקליות ואנטי־ישראליות, אקורסו הצטרפה לוועדת ההשבעה שלו והופיעה לצדו באירועים ציבוריים. קרבה זו הגבירה את החשדנות כלפי שיקול דעתה ואת הטענות כי היא אינה מבינה – או אינה מייחסת חשיבות – לרגישות של מסרים אנטישמיים.
לצפייה בסרטון:
https://www.instagram.com/reel/DTybZnkAQVt/?utm_source=ig_web_copy_link
בקהילות יהודיות מדגישים כי אנטישמיות אינה “טעות טכנית”. גם אם ה”לייק” היה מקרי, עצם המעורבות – ולו לרגע – של דמות בעלת השפעה כה רחבה בתוכן הקורא להדרה או לאלימות, נתפסת כחציית קו אדום. בעידן שבו שנאה מתפשטת במהירות, כוונה אינה מבטלת השפעה.
אקורסו עצמה ממשיכה להגן על פעילותה. “האדווקסי שלי נפלא ויפה, ואני גאה בו”, אמרה. “אין בו שום דבר לא בסדר, וזה לא אמור להיות שנוי במחלוקת לומר שילדים ראויים ליחס אנושי”. אך בעיני מבקריה, ההתעקשות הזו, מבלי להכיר לעומק בחומרת האנטישמיות ובאופן שבו היא נתפסת, רק מעמיקה את הקרע.
המקרה ממחיש את המחיר שיכול להיות ל”לייק” אחד בעולם הדיגיטלי. עבור יוצרת תוכן עם השפעה עצומה על ילדים בגיל הרך, האחריות אינה מסתכמת בהתנצלות כללית. רבים סבורים כי נדרשת אמירה חדה, חד־משמעית ובלתי מתפשרת נגד אנטישמיות – לא רק כהצהרה, אלא כהבנה עמוקה של ההקשר והכאב שהיא מעוררת.
בעולם שבו גבולות בין בידור, אקטיביזם ופוליטיקה מיטשטשים, פרשת “גב’ רייצ’ל” משמשת תמרור אזהרה ברור: לדמויות ציבוריות אין את הפריבילגיה להיות “לא מדויקות”. במיוחד כאשר הקהל הוא הדור הבא.
