ממשלת קליפורניה מבקשת להציע מענה חלקי באמצעות פתיחתו מחדש של מחזור ההרשמה השלישי לתוכנית “חלום לכולם”, המופעלת בידי הסוכנות הקליפורנית למימון דיור. התוכנית מעניקה הלוואת מקדמה של עד 150 אלף דולר לרוכשי דירה ראשונה מדור ראשון — כלומר, למי שהוריהם לא היו בעלי נכס. ההרשמה פתוחה עד אמצע מרץ, והזוכים ייבחרו בהגרלה. מספרם מוגבל לכ־1,300 מועמדים בלבד, יחידים או זוגות, שיזכו בהזדמנות שנועדה לסייע להם לעבור את משוכת ההון העצמי הראשוני.
ממשלת קליפורניה מבקשת להציע מענה חלקי באמצעות פתיחתו מחדש של מחזור ההרשמה השלישי לתוכנית “חלום לכולם”, המופעלת בידי הסוכנות הקליפורנית למימון דיור. התוכנית מעניקה הלוואת מקדמה של עד 150 אלף דולר לרוכשי דירה ראשונה מדור ראשון — כלומר, למי שהוריהם לא היו בעלי נכס. ההרשמה פתוחה עד אמצע מרץ, והזוכים ייבחרו בהגרלה. מספרם מוגבל לכ־1,300 מועמדים בלבד, יחידים או זוגות, שיזכו בהזדמנות שנועדה לסייע להם לעבור את משוכת ההון העצמי הראשוני.
אלא שמדובר בהלוואה ולא במענק. המדינה מממנת עד חמישית ממחיר הדירה, אך בעת מכירת הנכס בעתיד יידרש הרוכש להשיב לא רק את סכום ההלוואה, אלא גם חלק מן הרווח על עליית ערך הנכס — בין חמישה־עשר לעשרים אחוזים מההשבחה. כך הופכת המדינה לשותפה לעליית הערך, במודל שנועד לאפשר מימון מתמשך לדורות הבאים של משתתפי התוכנית. מבחינה תקציבית זהו מנגנון מחושב; מבחינת הרוכשים, מדובר במחיר עתידי שמקטין את פוטנציאל הרווח שלהם מן הנכס.
בפועל, גם הסיוע הנדיב לכאורה נשחק מול המציאות. מחיר הדירה החציוני בקליפורניה חצה את רף 800 אלף הדולר, ובאזורים מבוקשים אף מתקרב למיליון. הלוואת מקדמה של 150 אלף דולר מכסה פחות מחמישית מהסכום, ומשאירה את הרוכש עם משכנתה בהיקף של יותר מ־650 אלף דולר. בריביות הנוכחיות, התשלום החודשי על הלוואה כזו עשוי לעבור את רף ארבעת אלפים הדולר — סכום שמשק בית ממעמד הביניים הנמוך מתקשה לעמוד בו גם בשילוב הסיוע הממשלתי. לא במקרה מציינים יועצי משכנתאות כי ההתלהבות מן התוכנית דועכת: יותר ויותר מועמדים פוטנציאליים מבצעים את החישוב ומבינים שהמספרים פשוט אינם מסתדרים.
המצב משקף פרדוקס עמוק בשוק הדיור הקליפורני. תוכניות סיוע ממוקדות ביקוש מגדילות את מספר המתמודדים על מלאי מצומצם של דירות, ובכך תורמות לעליית מחירים נוספת. כך נוצר מעגל: המדינה מסייעת, הביקוש גובר, המחירים מטפסים, והסיוע הבא כבר אינו מספיק. ללא טיפול בצד ההיצע — הרחבת הבנייה, הקלה בבירוקרטיה של היתרי בנייה וריסון השקעות ספקולטיביות — כל סיוע לרוכשים נותר פלסתר על פצע עמוק.
מעבר למספרים, התוכנית נוגעת בלב ויכוח חברתי רחב יותר על אי־שוויון בין־דורי. משפחות המחזיקות בנכסים מעבירות הון ויציבות כלכלית לילדיהן; משפחות שחיו דורות בשכירות מורישות חוסר ביטחון ומחסור בנכסים. הבעלות על דירה הפכה בקליפורניה לא רק לשאיפה כלכלית אלא לסמן של השתייכות למעמד שמצליח לשמר את עצמו מדור לדור. במציאות הזו, 1,300 הזוכים בתוכנית הם טיפה בים של מאות אלפי משקי בית שמחפשים דירה ראשונה והולכים ומתרחקים ממנה מדי שנה. עבור אותם זוכים, הסיוע עשוי להיות קו הצלה. עבור הרוב הגדול, החלום האמריקני של בית בבעלות פרטית ממשיך להתרחק אל מעבר להישג היד.
