בלי נשק, בלי משטרה, בלי שמירה: התוכנית השנויה במחלוקת להגן על יהודי ניו יורק — מבלי להשתמש ברשויות החוק

בעוד בתי כנסת ברחבי ניו יורק מגבירים אבטחה, מתקינים מצלמות ומעסיקים מאבטחים חמושים, קבוצה יהודית פרוגרסיבית בחרה בכיוון הפוך לחלוטין. על מדרגות בניין עיריית ניו יורק הוצגה תוכנית מקיפה, פרי עבודה של שבע שנים, שמבקשת להגדיר מחדש את ביטחון היהודים בעיר — ללא משטרה, ללא נשק וללא אמצעי מיגון מסורתיים.

היוזמה מגיעה מארגון "יהודים לצדק גזעי וכלכלי", אשר פרסם מסמך בן 74 עמודים הטוען כי האסטרטגיות הקיימות — אכיפה משטרתית, מעצרים ונוכחות ביטחונית — אינן מצליחות לבלום את העלייה בפשעי שנאה. לפי גישת הארגון, הפתרון אינו בהגברת כוח, אלא ביצירת תשתית חברתית שתפחית מראש את הסיכוי לאלימות.

 

ארגון "יהודים לצדק גזעי וכלכלי" מציע השקעה רחבה בפרויקטים קהילתיים משותפים: יוזמות שכונתיות, שיתופי פעולה בין קבוצות אוכלוסייה שונות, והקמת מסגרות שיח בין יהודים, מוסלמים, מהגרים וקהילות נוספות. הרעיון המרכזי הוא יצירת קשרים בין־קהילתיים שיפעלו כ"רשת ביטחון" חברתית בעת מתיחות או התפרצות אלימה

 

מנהלת הארגון, אודרי סאסון, הגדירה את המדיניות הקיימת כ"תיאטרון ביטחוני", וטענה כי היא יוצרת תחושת הגנה מדומה בלבד. במקום זאת, מציעה התוכנית השקעה רחבה בפרויקטים קהילתיים משותפים: יוזמות שכונתיות, שיתופי פעולה בין קבוצות אוכלוסייה שונות, והקמת מסגרות שיח בין יהודים, מוסלמים, מהגרים וקהילות נוספות. הרעיון המרכזי הוא יצירת קשרים בין־קהילתיים שיפעלו כ"רשת ביטחון" חברתית בעת מתיחות או התפרצות אלימה.

היקף התקציב המוצע עומד על כ-26 עד 30 מיליון דולר בשנה — גידול משמעותי בהשקעה במניעת אלימות שנאה. התוכנית זוכה להקשבה מצד הנהגת העיר: ראש עיריית ניו יורק החדש, זוהראן ממדאני, כבר הכריז על הקמת משרד ייעודי לבטיחות קהילתית, שאמור לעסוק בדיוק בתחומים אלה. גורמים בלשכתו ציינו כי התקיימו שיחות ראשוניות עם הארגון וכי שיתוף פעולה עתידי נשקל.

אלא שהתגובה מצד גופי הביטחון היהודיים המסורתיים חריפה בהרבה. ארגונים כמו "רשת הביטחון הקהילתית" ו"יוזמת הביטחון הקהילתי" דוחים את הגישה מכל וכל, וטוענים כי היא מתעלמת מהמציאות בשטח. לדבריהם, בעידן של עלייה באיומים אנטישמיים, הפחתת אמצעי ההגנה עלולה לחשוף קהילות לסיכון ממשי.

מייקל מאסטרס, מנהל "רשת הביטחון הקהילתית", הדגיש כי תיאום עם רשויות אכיפת החוק והצבת אבטחה פיזית כבר מנעו בעבר אירועים חמורים. גם "יוזמת הביטחון הקהילתי" הרחיבה לאחרונה את תמיכתה במוסדות יהודיים המבקשים להציב מאבטחים חמושים — צעד שנובע, לדבריה, מהחמרה בסביבת האיום.

בלב המחלוקת עומדות שתי תפיסות עולם שונות בתכלית. מצד אחד, גישה הרואה באלימות תוצר של מתחים חברתיים עמוקים, ולכן מבקשת לטפל בשורשיהם באמצעות חיבור ושיתוף פעולה. מצד אחר, גישה המדגישה הרתעה, נוכחות ביטחונית ותגובה מהירה כאמצעים הכרחיים להגנה מיידית.

הוויכוח הזה חורג מגבולות ניו יורק. הוא משקף שאלה רחבה יותר על הדרך שבה קהילות מתמודדות עם שנאה ואיומים: האם ביטחון נבנה באמצעות כוח — או באמצעות אמון. התשובה, ככל הנראה, תעצב לא רק את מדיניות העיר, אלא גם את האופן שבו קהילות יהודיות ברחבי העולם יתמודדו עם מציאות משתנה ומורכבת.