אדריכל ביום, רוצח סדרתי בלילה: שלושים שנות אימה הגיעו לסיומן בהודאה מטלטלת בביהמ"ש

הרוצח הסדרתי מגילגו ביץ', רקס היורמן, הודה ביום רביעי ברצח של שמונה נשים, ובכך שם סוף לסיוט שנמשך למעלה משלושה עשורים בלונג איילנד. האדריכל בן ה-62, שניהל במשך שנים חיים כפולים מתחת לאפם של כולם, הופיע בבית המשפט בסופוק קאונטי ובטון ענייני ויבש הודה בשבעה מעשי רצח שיוחסו לו, ובאופן מפתיע הוסיף לרשימה גם קורבן שמיני.

היורמן הגיע לדיון לבוש בחליפה כהה, חולצה לבנה ועניבה כחולה, ולא הראה שום סימן של חרטה או התרגשות. כשנשאל על ידי השופט, מקרה אחר מקרה, כיצד ביצע את הרציחות של הקורבנות, הוא השיב במילה אחת קרה שחזרה על עצמה שוב ושוב: "חניקה". מדובר ברגע היסטורי בתיק, שכן זו הפעם הראשונה שהיורמן מודה בפה מלא שהוא הרוצח הסדרתי הידוע לשמצה, וזו גם הפעם הראשונה שסיבת המוות הרשמית של הנשים נחשפת בציבור.

רקס היורמן הודה בשמונה מעשי רצח לאורך כשלושה עשורים 

המהפך הדרמטי בעמדתו של היורמן, שבמשך שלוש שנים נלחם בשיניים וטען לחפותו, הגיע במסגרת הסדר טיעון. לפי ההסכם, הוא ירצה שלושה מאסרי עולם ללא אפשרות לשחרור על תנאי, ובנוסף עוד ארבעה מאסרי עולם על יתר סעיפי הרצח. הוא ויתר על כל זכות לערעור עתידי, ובתמורה לא יוגשו נגדו אישומים נוספים על שמונת מקרי הרצח הללו. המשמעות היא אחת: היורמן יסיים את חייו בתוך הכלא.

הנשים שאת חייהן נטל הן מליסה ברת'למי (24), מייגן ווטרמן (22), אמבר קוסטלו (27), מורין בריינרד-בארנס (25), ג'סיקה טיילור (20), סנדרה קוסטילה (28), ואלרי מאק (24) וקארן ורגאטה (34). כולן עבדו כנערות ליווי כשנעלמו באזור לונג איילנד בין השנים 1993 ל-2010. גופותיהן נמצאו לאורך השנים כשהן מושלכות באזורים מבודדים, חלקן במצב מזעזע של ביתור והשחתה. כעת מתברר כי הקורבן הראשון שלו הייתה סנדרה קוסטילה, שנרצחה כבר ב-1993 - מקרה שבמשך שנים ארוכות המשטרה כלל לא קשרה לפרשה.

בזמן שביצע את הרציחות הללו, היורמן ניהל קריירה מצליחה במשרד אדריכלים בלב מנהטן. הוא היה דמות מוכרת בקהילה המקצועית במידטאון, בזמן שבמקביל הוא גידל את ילדיו בבית המשפחה במאסאפקווה פארק שבלונג איילנד. החוקרים מאמינים כי המרתף באותו בית, המקום שבו גדל היורמן עצמו כילד, הפך לזירת רצח ועינויים מחרידה בזמן שאשתו וילדיו היו בחופשות מחוץ לעיר.

הראיות שקשרו אותו למעשים היו טכנולוגיות ופורנזיות כאחד. החוקרים הצליחו לאתר טלפונים חד-פעמיים ששימשו ליצירת קשר עם הנשים, ונתוני המיקום שלהם הצליבו בין אזור מגוריו בלונג איילנד לבין אזור המשרד שלו במנהטן. בנוסף, עדות של שותפה לדירה של אחת הקורבנות לגבי רכב ה"שברולט אוולנש" הירוק של היורמן הייתה קריטית. המהלומה הסופית הייתה דגימת דנ"א שנלקחה משארית פיצה שזרק לפח במנהטן, שהתאימה לשערה שנמצאה על אחת הגופות.

אשתו לשעבר של היורמן, אסה אלרופ, ובתם ויקטוריה

בדיון בבית המשפט נכחו גם אשתו לשעבר, אסה אלרופ, ובתם ויקטוריה. למרות ששערות שלהן נמצאו על גופות הקורבנות, המשטרה הבהירה כי הן אינן קשורות לרציחות וכי היורמן פשוט העביר את הדנ"א שלהן מהבית על בגדיו. "החיים שלנו נהרסו מהמעשים שלו", מסר דובר מטעם המשפחה המזועזעת. כעת, כשההודאה הפלילית מאחוריהם, המשפחות מתפנות למאבקים אזרחיים, ובנו של ואלרי מאק כבר הגיש תביעה נגד היורמן על גרימת מוות ברשלנות.

הסיפור הזה, שטלטל את ניו יורק כולה, הגיע לנקודת הכרעה בזכות מסמך תכנון שנמצא במחשבו של היורמן, ובו פירט בדם קר כיצד לבחור קורבנות ולנקות את הגופות. גזר הדין הרשמי יינתן ב-17 ביוני, אך עבור משפחות הנשים שנרצחו, הצדק המאוחר הזה הוא רק תחילתו של תהליך שיקום ארוך. היורמן יישאר בבידוד בכלא סופוק קאונטי עד להעברתו למאסר העולם הסופי שלו.