טראמפ מתפוצץ על המחנה שלו: “אידיוטים עם מוח ריק” — והימין מתפצל מבפנים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בפוסט ארוך, טעון וזועם ברשת “טרות' סושיאל”, טראמפ תקף חזיתית שורה של דמויות מפתח בימין האמריקאי: טאקר קרלסון, מגין קלי, קנדס אוונס ואלכס ג'ונס. לא בעקיפין, לא ברמיזות — אלא ישירות, בוטה, בלי פילטר.

“הם טיפשים. הם יודעים את זה. המשפחות שלהם יודעות את זה. כולם יודעים את זה”, כתב. בהמשך כינה אותם “משוגעים”, “מפסידנים” ובעלי “מנת משכל נמוכה”.

“הם טיפשים. הם יודעים את זה. המשפחות שלהם יודעות את זה. כולם יודעים את זה”, כתב. בהמשך כינה אותם “משוגעים”, “מפסידנים” ובעלי “מנת משכל נמוכה”.

קרלסון, שבעבר היה אחד הקולות החזקים ביותר בתקשורת השמרנית וכיום מפעיל פודקאסט עצמאי עם מיליוני מאזינים, הותקף אישית: טראמפ לעג להשכלתו, כינה אותו “אדם שבור” ורמז שהוא זקוק לטיפול נפשי. מגין קלי הוזכרה בהקשר לעימותים הישנים ביניהם. קנדס אוונס הותקפה על התבטאויות שנויות במחלוקת. אלכס ג'ונס — שכבר נקלע לקריסה כלכלית בעקבות פסקי דין כבדים — תואר כ“פושט רגל” שמפיץ תכנים “מגעילים”.

זה לא היה ויכוח. זו הייתה הוצאה להורג מילולית.

אבל השאלה האמיתית אינה איך טראמפ דיבר — אלא למה. הסיבה ברורה: כולם, כל הארבעה, העזו לבקר את הקו שלו מול איראן. הם לא קיבלו את ההיגיון שמאחורי המעורבות הצבאית, ולא שתקו.

וזה, מבחינתו, קו אדום.

בשנים האחרונות התגבשו בתוך הימין האמריקאי שני מחנות ברורים. מצד אחד, קו כוחני שמוכן להשתמש בעוצמה צבאית כדי להשיג מטרות אסטרטגיות — קו שטראמפ מוביל כיום. מצד שני, קו בדלני יותר, שמאמין ש“אמריקה תחילה” פירושו להתרחק ממלחמות מחוץ לגבולות.

קרלסון וחבריו מייצגים את המחנה השני. טראמפ — את הראשון. עד עכשיו, המתח הזה רתח מתחת לפני השטח. עכשיו הוא התפוצץ.

והתגובה של טראמפ לא הייתה ניסיון לגשר — אלא למחוק.

“MAGA זה אני,” היה המסר הלא רשמי של הפוסט. “לא אתם.” הוא אף צירף נתוני סקר שמראים תמיכה כמעט מוחלטת בו בקרב הבסיס שלו — כדי להבהיר: מי שמתנגד לי, יוצא מהתנועה.

זה מהלך מסוכן. כי האנשים שהוא תקף אינם שוליים. מדובר במיליוני עוקבים, בפלטפורמות עצומות ובהשפעה ממשית על דעת הקהל הימנית. כשאתה יורד עליהם — אתה לא רק מעליב אותם. אתה מסתכן באיבוד חלק מהקהל שלהם.

הבעיה מבחינת טראמפ היא פשוטה: הוא לא מוכן שיהיו שתי גרסאות ל“MAGA”. מבחינתו יש אחת — שלו. כל השאר, מבחינתו, הם חיקוי, או גרוע מזה — בגידה.

אבל הפוליטיקה לא תמיד עובדת ככה. תנועות גדולות מתפצלות. רעיונות מתנגשים. וקהל לא תמיד הולך אחרי אדם אחד, גם אם הוא טראמפ.

מה שקרה כאן אינו עוד ציוץ עצבני. זהו רגע שבו תנועה פוליטית מתחילה להילחם בעצמה. לא על טקטיקה — אלא על זהות.

וזה, הרבה יותר מכל עלבון, הסיפור האמיתי.