תתכוננו לעלות על מדים: ארצות הברית נערכת לאפשרות של גיוס חובה

זה קרה בשקט, כפי שקורה לא פעם עם שינויים גדולים באמת. בתוך חוק ההוצאות הביטחוניות לשנת 2026, שעליו חתם הנשיא דונלד טראמפ בדצמבר האחרון, הסתתר סעיף שעשוי להשפיע על חייהם של מיליוני צעירים אמריקאים: המדינה לא תמתין עוד שצעירים בני 18 עד 25 יירשמו בעצמם למערכת הגיוס, אלא תאסוף את פרטיהם ישירות ממאגרי מידע פדרליים.

המעצמה החזקה בעולם מתכוננת לאפשרות שרבים העדיפו כלל לא להעלות על דעתם: חזרה אפשרית של גיוס חובה.

מערכת השירות הסלקטיבי היא גוף ביורוקרטי שקט, שרוב האמריקאים בקושי מודעים לקיומו. היא הוקמה מחדש בשנת 1980, בימי הנשיא ג'ימי קרטר, בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, ומאז היא מנהלת מאגר של גברים בגיל הגיוס — עתודה פוטנציאלית לשעת חירום לאומית.

גיוס החובה האחרון בארצות הברית הסתיים בראשית שנות השבעים, בצל מלחמת וייטנאם. מאז התבססה ההנחה כי צבא מקצועי, הנשען על מתנדבים, יספיק לצורכי הביטחון הלאומי. אולם בשנים האחרונות ההנחה הזאת מתחילה להיסדק: שיעורי הגיוס יורדים, האיומים הביטחוניים מתרבים, והעומס על הכוחות הקיימים הולך וגובר.

עד כה הוטלה חובת הרישום על הפרט: כל גבר בין גיל 18 לגיל 25 נדרש לדווח על עצמו. אי־עמידה בדרישה נחשבה עבירה פלילית, שעשויה הייתה להוביל לעונש של עד חמש שנות מאסר ולשלילת הטבות פדרליות, ובהן הלוואות לסטודנטים. למרות זאת, שיעור ההרשמה ירד. בשנת 2024 נרשמו כ־81 אחוזים בלבד מן הזכאים — נתון שהוביל בכירים בפנטגון למסקנה שהמערכת הקיימת אינה מספקת עוד.

הפתרון שנבחר משנה את כללי המשחק. במקום להסתמך על יוזמה אישית, המדינה תפנה למאגרי המידע של המינהל לביטוח לאומי, של לשכת מפקד האוכלוסין ושל גופים ממשלתיים נוספים, ותבנה בעצמה את רשימת המועמדים לשירות — בלי להזדקק לפעולה כלשהי מצד האזרח.

במציאות אחרת, ייתכן שהשינוי הזה היה נשאר בגדר תיקון טכני. אלא שבשנת 2026, על רקע מלחמה פעילה בין ארצות הברית לאיראן, הוא מקבל משמעות שונה לחלוטין.

המלחמה באיראן — מדינה בעלת צבא גדול ורשת רחבה של מיליציות אזוריות — שינתה את אופן החשיבה בפנטגון. מומחים למשפט ולביטחון לאומי מזהירים כי תרחיש של עימות קרקעי רחב היקף עלול להציף מחדש את שאלת גיוס החובה. גודלה של איראן, תנאי השטח המורכבים שלה וכושר ההתנגדות שלה מציבים אתגר לוגיסטי כבד.

דוברת הבית הלבן, קרוליין ליוויט, התייחסה לכך בזהירות ואמרה כי הנשיא טראמפ "אינו מסיר שום אפשרות מן השולחן". כאשר נשאלה ישירות על אפשרות של שליחת כוחות קרקעיים, השיבה כי נכון לעכשיו התשובה היא שלילית. אלא שההסתייגות הזאת לא נעלמה מעיניהם של הפרשנים.

מעבר להיבט הצבאי, השינוי מעורר גם שאלות משפטיות ומוסריות. לפי החוק הקיים, גם תושבי קבע חוקיים, מהגרים חסרי מעמד מוסדר ומבקשי מקלט חייבים להירשם. במערכת החדשה, רבים מהם עלולים להיכלל ברשימות מבלי שידעו על כך, ואולי גם מבלי שקיבלו הודעה רשמית.

תהליך גיבוש הנהלים עדיין נמשך, והם נבחנים כעת בידי משרד הניהול והתקציב. לפי לוח הזמנים שפורסם, המערכת החדשה צפויה להיכנס לתוקף עד סוף 2026. בתוך פחות משנה, מאגר המועמדים לשירות צפוי להתרחב ולהתעדכן — בלי שצעיר אמריקאי אחד יידרש להתייצב מול פקיד או למלא טופס.

גיוס החובה האחרון בארצות הברית הסתיים בראשית שנות השבעים, בצל מלחמת וייטנאם. מאז התבססה ההנחה כי צבא מקצועי, הנשען על מתנדבים, יספיק לצורכי הביטחון הלאומי. אולם בשנים האחרונות ההנחה הזאת מתחילה להיסדק: שיעורי הגיוס יורדים, האיומים הביטחוניים מתרבים, והעומס על הכוחות הקיימים הולך וגובר.

הרישום האוטומטי עדיין אינו גיוס בפועל. זהו רק מאגר נתונים. אבל מאגר כזה הוא תמיד הצעד הראשון. המרחק בינו לבין החלטה פוליטית על גיוס חובה עלול להיות קצר בהרבה מכפי שנדמה.

הממשל אינו מציג את המהלך כאיום, אלא כהתייעלות. אך כפי שמשברים גדולים מתחילים לעיתים בצעד קטן וכמעט בלתי מורגש, כך גם שינויים ביטחוניים עמוקים עשויים להתחיל במהלך מנהלי יבש לכאורה. במקרה הזה, הם מתחילים ברשימה.