כישלון באיסלמאבאד: השיחות בין ארה"ב לאיראן קרסו לאחר 21 שעות של מו"מ מתיש

הלילה הארוך של איסלמאבאד הסתיים ללא הסכם. לאחר יותר מעשרים ואחת שעות של משא ומתן מתוח ורווי תהפוכות, יצא סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי די ואנס, אל מול המצלמות בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון — והכריז על כישלון. בקול שקול, כמעט נטול רגש, אמר: "לא הצלחנו להגיע לנקודה שבה האיראנים מוכנים לקבל את תנאינו. היינו גמישים למדי." דקות לאחר מכן כבר עלה למטוס, נפרד בנפנוף יד וחזר לוושינגטון.

מה שהתרחש בפקיסטן לא היה עוד מפגש דיפלומטי שגרתי. אלו היו השיחות הישירות הבכירות ביותר בין ארצות הברית לאיראן מזה יותר מעשור — ולמעשה מהסוג שלא נראה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. כל הסימנים העידו על רגע היסטורי: רחובות מקושטים בדגלים, שכונות שלמות שנחסמו לתנועה אזרחית, ואלפי חיילים ואנשי ביטחון שהפכו את הבירה לעיר מבוצרת. העיתון הפקיסטני "דון" הכריז בהתלהבות כי "עיני העולם נשואות לאיסלמאבאד". ואכן, העולם הביט — אך נאלץ לצפות בהתנפצות הציפיות.

בתחילת הלילה שררה אופטימיות זהירה. הצוותים עברו לשלב טכני לאחר הפסקה ראשונה — שלב שבדרך כלל מעיד כי המסגרת הכללית כבר הוסכמה. גורם פקיסטני המעורה בפרטים תיאר "נדנדת רגשות" בין תקווה לאכזבה, שסימנה לילה של מתח כבד. משלחות גדולות ובכירות, יותר מאלה שנראו בסבבי שיחות קודמים, העידו על רצינות יוצאת דופן משני הצדדים.

אלא שמתחת לפני השטח בערו מחלוקות עמוקות.

ואנס הותיר פתח זהיר כשאמר כי ארצות הברית תמתין לתשובה איראנית להצעה האחרונה. אך מאחורי הניסוח הדיפלומטי מסתתרת אי־ודאות עמוקה. הפסקת האש השברירית נמצאת בסכנה, והעימות — שכבר גבה אלפי קורבנות, טלטל את שוקי הנפט ושיבש את המסחר העולמי — רחוק מסיום.

בראשן עמד מצר הורמוז. איראן, שתפסה שליטה על נתיב השיט האסטרטגי במהלך הלחימה, מסרבת לוותר עליו. כ-20 אחוזים מאספקת האנרגיה העולמית עוברים במצר — והוא הפך לקלף המיקוח המרכזי של טהראן. במהלך השיחות אף הודיע הצבא האמריקני על תחילת פעולות לפינוי מוקשים באזור — צעד שהגביר את המתיחות. הדרישה האמריקנית לחופש שיט מלא נותרה קו יסוד שאיראן סירבה לקבל.

הגרעין היווה מכשול עמוק לא פחות. ואנס הדגיש כי ארצות הברית דורשת התחייבות מוחלטת מצד איראן שלא לפתח נשק גרעיני ולא להתקרב ליכולת כזו. מנגד, המשלחת האיראנית — שהגיעה לבושה שחורים כאות אבל על קורבנות המלחמה, ונשאה סמלים של אזרחים שנהרגו — הציגה שורת דרישות רחבה: שחרור נכסים מוקפאים בהיקף של מיליארדים, שמירת השליטה במצר הורמוז, פיצויי מלחמה, הפסקת אש בלבנון ונסיגת כוחות אמריקניים מהאזור.

לא מדובר היה בעמדות פתיחה גמישות, אלא בתנאים שמקשים עד כמעט בלתי אפשרי להגיע להסכם פוליטי בר־קיימא.

ובתוך כל זה, פקיסטן רשמה הישג משלה. ראש הממשלה שהבז שריף קיבל את המשלחות בנפרד, והצבא הפקיסטני — בהובלת הגנרל עאסם מוניר — ביסס את מעמדו כגורם מתווך מרכזי. חוסיין חקאני, לשעבר שגריר פקיסטן בוושינגטון, ציין כי עצם קיום שיחות ישירות בין הצדדים הוא הישג דיפלומטי משמעותי. עבור מדינה שנחשבה עד לאחרונה לשולית בזירה הבינלאומית, מדובר בקפיצת מדרגה דרמטית.

ומה הלאה? ואנס הותיר פתח זהיר כשאמר כי ארצות הברית תמתין לתשובה איראנית להצעה האחרונה. אך מאחורי הניסוח הדיפלומטי מסתתרת אי־ודאות עמוקה. הפסקת האש השברירית נמצאת בסכנה, והעימות — שכבר גבה אלפי קורבנות, טלטל את שוקי הנפט ושיבש את המסחר העולמי — רחוק מסיום.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עקב בינתיים אחר אירועי סוף השבוע ממרחק, במהלך שהותו במיאמי. "אולי תהיה עסקה, אולי לא," אמר בדרכו לפלורידה. "מנקודת המבט של אמריקה — אנחנו מנצחים."

אלא שבמזרח התיכון, כשאין ניצחון משותף — התוצאה כמעט תמיד זהה: כולם מפסידים.