טראמפ אופטימי: "קרובים מאוד להסכם עם איראן" – אך הסכסוך עוד רחוק מסיום

בחצות הלילה שבין יום רביעי ליום חמישי, בזמן שירי חגיגי נשמע ברחובות ביירות, אלפי עקורים לבנונים כבר עשו את דרכם בחזרה לבתיהם. אחדים מצאו מבנה שעדיין עומד על תלו. אחרים מצאו רק אבנים, אבק והריסות. שביתת נשק לעשרה ימים בין ישראל לחיזבאללה נכנסה לתוקף, ולרגע נדמה היה כי בקצה המנהרה הארוכה והמדממת הזאת מבצבץ אור.

אלא שכמעט מיד התברר כי מאחורי התמונות מביירות מתרחש מהלך רחב הרבה יותר. שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הודיע ביום שישי כי מיצר הורמוז, עורק האנרגיה המרכזי של העולם, נפתח מחדש לתנועת כלי שיט מסחריים. דונלד טראמפ, שמיהר תחילה לחגוג את ההתפתחות ברשתות החברתיות, פרסם כעבור דקות הודעה נוספת ובה הבהיר כי החסימה הימית האמריקאית על נמלי איראן ועל כלי השיט שלה תישאר בתוקף מלא, עד להשלמת הסכם עם טהראן.

הפער הזה, בין הצהרות של רגיעה לבין צעדי לחץ בפועל, מגדיר כעת את המציאות האזורית. מצד אחד, יש סימנים להתקדמות דיפלומטית. מצד אחר, איש עדיין אינו ממהר להכריז שהמלחמה מתקרבת באמת לסיומה.

שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הודיע ביום שישי כי מיצר הורמוז, עורק האנרגיה המרכזי של העולם, נפתח מחדש לתנועת כלי שיט מסחריים. דונלד טראמפ, שמיהר תחילה לחגוג את ההתפתחות ברשתות החברתיות, פרסם כעבור דקות הודעה נוספת ובה הבהיר כי החסימה הימית האמריקאית על נמלי איראן ועל כלי השיט שלה תישאר בתוקף מלא, עד להשלמת הסכם עם טהראן.

המלחמה בין ארצות הברית, ישראל ואיראן, שפרצה ב־28 בפברואר, גבתה עד כה מחיר כבד מאוד. לפי הנתונים המובאים כעת, לפחות 3,000 בני אדם נהרגו באיראן, יותר מ־2,100 בלבנון, 23 בישראל ויותר מעשרה במדינות המפרץ הערביות. גם 13 חיילים אמריקאים נהרגו. מיצר הורמוז, שדרכו עוברים בדרך כלל יותר מ־130 כלי שיט ביום, ובהם כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית, נסגר כמעט לחלוטין מאז פרוץ הלחימה. התוצאה הייתה זעזוע חריף בשוקי האנרגיה, אזהרות מצד קרן המטבע הבינלאומית מפני מיתון עולמי, ותחושת חרדה בבירות רבות, מניו יורק ועד טוקיו.

טראמפ, המתמודד עם בחירות ביניים מכריעות, חש היטב את הלחץ. בנאום שנשא בלאס וגאס אמר כי "המלחמה באיראן מתנהלת מצוין" וכי "היא צריכה להסתיים בקרוב". אלא שמעבר לערך הפוליטי של אמירות כאלה, הולכים ומתרבים גם הסימנים לכך שמאמצי התיווך אכן מתחילים להניב תוצאות.

מאחורי הקלעים מתנהל בימים האחרונים תהליך דיפלומטי חריג, ובמרכזו שחקן לא צפוי: פקיסטן. ראש מטה הצבא הפקיסטני, פילדמרשל עסים מוניר, שוהה בטהראן מאז יום רביעי ומקיים שם שיחות אינטנסיביות. לפי מקורות דיפלומטיים, הוא הצליח להשיג התקדמות בכמה מן הסוגיות הרגישות ביותר. ביום חמישי אף נפגש עם יושב ראש הפרלמנט האיראני, במסגרת מאמצי התיווך המתמשכים. מקור פקיסטני המעורב במגעים מסר כי ייתכן שכבר בפגישה הקרובה יגובש מזכר הבנות ראשוני, ובהמשך אף הסכם מקיף בתוך 60 יום. לדבריו, שני הצדדים מסכימים כבר עקרונית, והדיון מתמקד כעת בפרטים הטכניים.

מוקד המחלוקת המרכזי הוא כמובן הסוגיה הגרעינית. ארצות הברית הציעה הקפאה של עשרים שנה לכל פעילות גרעינית איראנית. טהראן, מנגד, הציעה הקפאה קצרה בהרבה, של שלוש עד חמש שנים. הפער עדיין עמוק, אך גורמים איראניים רמזו כי קיימת נכונות לפשרה בסוגיית מלאי האורניום המועשר, כולל האפשרות שחלק ממנו יוצא אל מחוץ לגבולות המדינה. לצד התוכנית הגרעינית, מנסים המתווכים לגשר גם על שתי מחלוקות כבדות נוספות: עתיד מיצר הורמוז ושאלת הפיצויים על נזקי המלחמה.

על הרקע הזה, החלטתו של טראמפ להותיר את החסימה הימית על כנה, גם לאחר ההודעה האיראנית על פתיחת המיצר, איננה צעד טכני בלבד. זהו מנוף הלחץ המרכזי של וושינגטון. כל עוד אין הסכם חתום, ארצות הברית מבקשת להבהיר שהלחץ הכלכלי על איראן לא ייפסק. השבוע הטילה וושינגטון חסימה ימית על נמלי איראן, במהלך שעלול לבלום יצוא של כשני מיליון חביות נפט ביום, רובן לסין. במקביל, בבריסל ובלונדון התכנסו ביום שישי כ־40 מדינות לדיון בחידוש חופש השיט במיצר הורמוז. עצם קיום ההתייעצות הזאת מלמד שבעלות הברית המערביות, שספגו מטראמפ ביקורת חריפה על היסוסיהן, מתחילות כעת לאותת על נכונות למעורבות פעילה יותר.

גם שוקי האנרגיה הגיבו בזהירות. מחירי הנפט ירדו ביום שישי על רקע אופטימיות מסוימת ביחס לדיפלומטיה, וחבית נפט מסוג ברנט נסחרה ב־98.53 דולר. ובכל זאת, איש בשווקים אינו סבור שהסכנה חלפה. די בהתלקחות מחודשת אחת, או בכישלון השיחות, כדי להחזיר את העולם כולו למצב חירום.

בינתיים, בלבנון, המציאות נראית פחות כמו הסדרה ויותר כמו פצע פתוח. בשעה שבחדרים סגורים נמשכים המגעים הדיפלומטיים, על הקרקע מורגשים היטב ממדי ההרס. הירי החגיגי אמנם צבע את שמי ביירות בחצות, אך זמן קצר לאחר מכן כבר החלו לזרום דיווחים מדאיגים. כוחות האו"ם בדרום לבנון הודיעו כי מאז חצות לא בוצעו תקיפות אוויריות, אך האשימו את ישראל בהפרת המרחב האווירי ובירי ארטילרי. ישראל לא הגיבה מיד לדיווחים.

שר הביטחון, ישראל כ"ץ, אמר כי ישראל תכבד את שביתת הנשק, אך הוסיף כי יעד הפירוז המוחלט של חיזבאללה בדרום לבנון עדיין לא הושג, וכי צה"ל יישאר בעמדותיו הנוכחיות, לרבות באזור ביטחון ברוחב של עשרה קילומטרים בתוך שטח לבנון. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי הסכים לשביתת הנשק כדי לקדם את מאמצי השלום עם לבנון, אך הבהיר גם הוא שהכוחות לא ייסוגו בשלב זה. מנגד, חיזבאללה שב והצהיר כי לעם הלבנוני שמורה הזכות להתנגד ל"כיבוש".

המשמעות ברורה: גם אם האש פחתה, יסודות העימות נותרו בעינם. בעבור רבים מתושבי דרום לבנון, הפסקת האש אינה רגע של הקלה, אלא רגע של מפגש מחודש עם החורבן. בנבטיה, עיר שרובה נהרס, היו תושבים שחזרו בעקשנות אל שכונותיהם. אחרים עמדו מול ההריסות והבינו שאין להם באמת לאן לשוב. "יש הרס, אי אפשר לגור כאן", אמר פאדל בדר א־דין, שהגיע למקום עם אשתו ובנו הצעיר. "יהי רצון שאלוהים ייתן לנו הקלה ויסיים את כל העניין הזה לצמיתות".

טראמפ, מצדו, מנסה לשדר תנופה מדינית. לדבריו, הוא שוחח עם נתניהו ועם נשיא לבנון, ג'וזף עאון, ומתכוון להזמין את שניהם לבית הלבן ל"שיחות משמעותיות". הוא אף רמז כי אם יסתמן שהסכם עם איראן נמצא בהישג יד, יהיה מוכן להאריך את שביתת הנשק. "אם אנחנו קרובים להסכם — האם אאריך? כן, אעשה זאת", אמר.

אלא שגם אם הסכם כזה אכן יושג, הוא לא יסיים בן־לילה את המשבר. אם ייחתם, זה יהיה הסכם שייוולד מתוך הרס עצום, שווקים מעורערים ואלפי הרוגים. מיצר הורמוז אולי נפתח מחדש, אך הלחץ הצבאי והכלכלי עדיין כאן. בלבנון יש שביתת נשק, אך הקרקע ממשיכה לבעור. לכן השאלה כבר איננה רק אם ייחתם הסכם, אלא איזה הסכם ייחתם, מה יכלול, מי יידרש לויתורים הכואבים ביותר — ומי יישא את המחיר הסופי.