איחוד האמירויות הודיע כי החל מ־1 במאי 2026 יפרוש מארגון יצואניות הנפט וממסגרת אופ"ק פלוס — צעד חריג שמסמן תפנית חדה במדיניות האנרגיה של אחת היצרניות המרכזיות במפרץ.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
כאשר שר האנרגיה של המדינה, סוהיל מוחמד אל־מזרועי, נשאל אם התייעץ עם ערב הסעודית לפני קבלת ההחלטה, הוא השיב בפשטות: לא. התשובה הקצרה הזו משקפת עומק של שינוי — לא רק טכני, אלא פוליטי ואסטרטגי.
מאחורי המהלך עומדת מערכת שיקולים מורכבת. מצד אחד, האמירויות מבקשת להשתחרר ממגבלות הייצור שהטיל עליה הארגון לאורך השנים. מצד אחר, ניכרת תחושת אכזבה עמוקה מהתנהלות מדינות ערב במהלך העימותים האחרונים באזור.

האמירויות, שנפגעה מאיומים ותקיפות עקיפות במיצרי הורמוז(בתמונה), ציפתה לתמיכה אזורית רחבה יותר. בפועל, לפי גורמים באבו דאבי, התמיכה הייתה מוגבלת בעיקר להיבטים לוגיסטיים, בעוד שהתגובה המדינית והצבאית נותרה חלשה. תחושת הבידוד הזו תרמה להחלטה לפרוש ממסגרת אזורית שנתפסה במשך שנים כעמוד תווך של שיתוף פעולה.
המלחמה בין ארצות הברית לאיראן, שהחריפה בשנה האחרונה, הפכה את מצר הורמוז — אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם — לזירת עימות. האמירויות, שנפגעה מאיומים ותקיפות עקיפות, ציפתה לתמיכה אזורית רחבה יותר. בפועל, לפי גורמים באבו דאבי, התמיכה הייתה מוגבלת בעיקר להיבטים לוגיסטיים, בעוד שהתגובה המדינית והצבאית נותרה חלשה.
תחושת הבידוד הזו תרמה להחלטה לפרוש ממסגרת אזורית שנתפסה במשך שנים כעמוד תווך של שיתוף פעולה.
במקביל, מדובר גם במהלך כלכלי מובהק. חברות באופ"ק ובאופ"ק פלוס מחייבת עמידה במכסות ייצור שנועדו לייצב את מחירי הנפט. עבור האמירויות, בעלת יכולת הפקה מתרחבת ושאיפות צמיחה, המכסות הללו הפכו למגבלה. מחוץ לארגון, תוכל המדינה להגדיל את הייצור בהתאם לשיקוליה ולתנאי השוק.
המהלך נתפס גם כהישג עבור נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שמתח במשך שנים ביקורת חריפה על אופ"ק וטען כי הארגון פועל לשמירה על מחירים גבוהים על חשבון הכלכלה העולמית. פרישת האמירויות מתיישבת עם תפיסה של שוק פתוח יותר ופחות מתואם.
הנפגעת המרכזית מהמהלך היא ערב הסעודית. ריאד, שהובילה את הקמת אופ"ק פלוס ומבססת חלק מכוחה הגיאופוליטי על ניהול שוק הנפט, עלולה לאבד השפעה. יציאת אחת היצרניות הבולטות מערערת את היכולת לשמור על משמעת פנימית ועל חזית אחידה.
בטווח הקצר, ההשפעה על המחירים אינה חד־משמעית. השוק כבר מתמודד עם אי־ודאות גבוהה, אספקה מוגבלת ולחצים גיאופוליטיים. אך בטווח הארוך, חופש הפעולה של האמירויות עשוי להגביר תנודתיות ולשנות את האיזונים בין היצרניות.
מעבר לכלכלה, הפרישה חושפת תהליך עמוק יותר בעולם הערבי. האחדות שהוצגה כלפי חוץ מתחלפת יותר ויותר במדיניות של אינטרסים לאומיים. האמירויות בוחרת לפעול באופן עצמאי — גם במחיר של התרחקות ממסגרות אזוריות מרכזיות.
הצעד הזה אינו רק עניין של נפט. הוא מסמן שינוי סדרי עדיפויות, ומרמז על עיצוב מחדש של יחסי הכוחות במזרח התיכון — ובעולם האנרגיה כולו.